ארמון המלוכה לבש חג, בכירים יוצאים ונכנסים, והמון עם רוגש. בימים הבאים יחגגו את טקס ההכתרה. בלשכה פנימה, רכונים על השולחן המלך וידידו הקרוב. תרשים מרהיב של כתר המלוכה פרוס לפניהם. על יצירתו עמלים כעת גדולי האומנים. את גולת הכותרת שתתנסה בראש הנזר, מבקש המלך ממקורבו האהוב לבחור עבורו. האוהב הנאמן נוקט בשמו של יהלום נדיר, כמותו מצויים בודדים בחבל ארץ מרוחקת. אל המשימה המורכבת מגויס איש נאמן מבאי החצר. הוא בשום אופן איננו מצליח להבין איך ייעשה מרחק כה רב לבדו, בארץ שורצת סכנות. המלך מקצר בדברים 'סע לידידי שהיה כאן היום. שב עימו, שם תמצא את החוטים שיובילו אותך אל משימתך'.

כעבור ימים ספורים של שהיה במחיצות אותו הידיד, רכש נאמן המלך את תכסיסי ההישרדות הנדרשים. כעת מצויה האבן בהישג יד. את מרחקי הישימון והצלמוות הוא יעבור עם כמה כללים חשובים. כך ישרוד וגם יימצא את האבן שתהיה לכותרת הממלכה.

* * *

המון פעמים התחלנו, ופעמים רבות יותר ביקשנו להתחיל, ובכל זאת נעצרנו. התחלות רבות שהיו בראשיתן מרשימות ומלאות התלהבות, דעכו עוד קודם שסיימנו צעד ראשון. התפזרו ברוח, נאבדו בחלל, שקעו במרווחים של עצבות, נכאות רוח ועצלות. האם יש דרך להפוך את האבק הפורח הזה למשהו שלם, להתמיד בהתחלה טובה ולהגיע לשלמות.

את התשובה מציבה פרשת תצווה. בפרשת תרומה, צווינו להביא מחצית השקל. עם מעט הטוב שהבאנו, נעשינו חלק מהמשכן והשראת השכינה. כעת, משעומד המשכן על תילו, יש לקיים בו את עבודת הקודש. הטבת הנרות הדלקת המנורה, קורבנות ומתן דמים. עבודת המשכן דורשת שלמות. מצווה מן המובחר, מעשים שלמים שיש בהם ממש.

אל המנורה הטהורה הביאו שמן זית זך, מעולה שבשמנים שיעלה אור בהיר. כשמבקשים להעלות אור בנשמות ישראל, להלהיב את ליבם לעבודת השם תמה, יש לצקת בהן שמן זך. להביא אותם למעשים שלמים, זכים ובהירים. מעשים מן המובחר אינם מן הדברים שמתגוללים בראש כל חוצות. אחרי המובחרים שבזיתים יש להפך ולחפש.

את חלקנו במשכן זכינו לרכוש עם מחצית השקל. מעשה כלשהו, אפילו נעדר שלמות. את האור במנורת המשכן, הלהבה בנשמות ישראל, בניין הדעת ובהירות המעשים, בלתי אפשרי להעלות ולכונן אלא על ידי מעשים שלמים. שמן זית זך למאור. מעשים שלמים הם מצוות הנעשות לשם שמיים, מתוך ייראה ואהבה. שלמות המעשים בדקדוק וסדר. ושלמות הנפש, בלב חי, רוגש ומתלהב. ומעבר לכל, המחשבה הכמוסה בחדרי המח והלב.

המרכיב הזה נדיר הוא, בלתי מצוי כמו יהלום מזן ייחודי.

סוד ההישרדות

כשמבקש יהודי להביא את גולת הכותרת, לשבץ בכתר המלך יהלום לתפארת. מצווה אותו פרשת תצווה. לך נא והיה צוותה לצדיק. רק הוא, היועץ והאוהב הנאמן למלך, יוכל להורות לך איך עוברים את ארצות הישימון בדרך אל המעשה השלם.

את השלמות עלול האדם לאבד דווקא בדרך אליה. התשוקה האדירה והצימאון לעשות משהו מושלם, נאה ומסודר. עם מח ועם לב. עלולה לגרום לנו להתייאש עוד בתחילת הדרך. השלמות מצויה במקום רחוק מן היישוב, הדרך אליה רצופה תלאות, מלחמות והתמודדויות. לא נוכל לצלוח את המרחקים הללו, אלא בצוותה.

פרשת השבוע האחרון פותחת בלשון 'תצווה'. לומר לך שאת השמן זית זך שיעלה בעבודתך אור בהיר, תוכל לקנות רק בצוותה. הצדיק נקרא צוותה כמו שנאמר 'כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה'. הצדיקים הם ידידי המלך הנאמנים, רק הם יודעים את סודות ההישרדות בדרך אל השגת יהלום השלמות. והסוד העיקרי הוא סוד ההתקשרות.

הצדיקים מלמדים, שלמעשה שום דבר טוב לא יכול להיאבד. גם אם בעינינו מצטיירת המציאות כאובדן ונשייה. נדמה כאילו מעשים טובים שעשינו, מחשבות טובות ודעת שקנינו אבדו במרוץ הימים. לאמתו של דבר, שום דבר לא נאבד. הקדושה נצחית. החוטים הדקיקים של התחלותינו השבריריות, רצונותינו ומעשינו הפעוטים, וחלקיקי הצעדים לקראת הקדושה, נאגרים כולם באוצרו של השי"ת. מאומה לא נאבד.

הצדיקים מלמדים גם, שבכדי לשרוד את הדרכים המובילות אל האבן הטובה, יש להתקשר לצדיקים. הסיבה לכך שאיננו מצליחים לבנות משהו שלם, מעשים טובים וקומה מושלמת של דעת אמיתית היא, שההתחלות הטובות נאבדות לנו בדרך. הצדיקים נאמני המלך, שוקדים על משמרתם, אוספים אל בית השם כל מעשה טוב, התחלה קטנה, ומחשבות קדושות. בסופו של דבר מהחלקים הקטנים תיווצר שלימות.

הטעות המרה של מבקשי השם, שנדמה להם שאת השלמות משיגים רק בצעדים מושלמים. את האמת מגלים מורי הדרך, הצדיקים. שלמות משיגים בדיוק כפי שבונים משכן. עם חצאי מעשים, עם התחלות ועם נקודות טובות. העיקר שמישהו יאסוף אותם למקום אחד.

עבודת צוות

לצוותה יש כח עצום. דרך משל. איש בודד יושב על תלמודו, מאמץ את מוחו בשבילי הסוגיה. קושר קשרים ומחבר חלקי שמועה וסברה. סופו של דבר הצליח לאסוף את רסיסי הבנתו, ולהשקיף על הסוגיה במבט מאוחד. למחר משקים לתלמודו, מעיין באותה סוגיה, ומוצה אותה סבוכה ומעורבבת יותר מאמש. השכחה פרמה את קשרי הסברה, התירוץ הפך לקושיא, והסברה לתמיהה. מאידך, אם יישבו יחדיו חברים מקשיבים, ילבנו סוגיה בדין ודברים. למחר האחד יזכיר את חברו. מה שפרח מזיכרונו של האחד, עודנו קיים בדעת זולתו, ומה שנעלם משניהם, שמור היטב בידו של השלישי שיכריע ביניהם. אמור מעתה, ה'צוותה' מסוגל לשמור את החלקים החסרים, לאגור אותם יחד לאוצר של שלמות.

את הדרך לשמן זית זך של עבודה שלימה, לא יוכל איש בודד לעשות בגפו. מוכרח הוא להצטרף לצדיקים שמאחדים ואוספים את עבודת היחידים אל הבית פנימה. שמן זך מפיקים דווקא מתוך כתישות, כתיתות וריסוקים. הרסיסים הקטנים הם שיצטרפו למשהו שלם שיעלה אור בהיר.

עלינו לזכור, שבכל המעשים, אפילו אלו שנראים כרגע חסרים, יש נקודה של שלימות. לימוד תורה, גם אם כעת רחוק הוא משלמות. החיסרון מצוי רק כאן, בעולם החומר והחידלון. אצל השי"ת הכל שלם. כי אם הסיבה ללימוד היא קיום רצון השם, הרי שרצונו יתברך כבר התקיים בשלמות, בעצם העובדה שאנחנו כאן רכונים על הסוגיה. מדשדשים ומחפשים משהו שלם.