רבי שמואל מטפליק – תלמיד רבינו הק'

בין חורף תקס"ז לקיץ תקס"ח, ערך רבינו הקדוש נסיעות פלאיות, שכעדות מורנו רבי נתן, היו בהן כוונות נשגבות ונעלמות מבינת אנוש, והיוו חלק חשוב בהתעסקותו בתיקון נשמות.

בין הערים אותם פקד היו: נאווריטש, זסלב, אוסטרו, ברוד, דובנה, למברג ועוד.

למלווה נבחר על ידי רבינו רבי שמואל שפילבנד מטפליק, מהנגידים שבין חסידיו, שהיה ירא ושלם, עד שהפליג פעם רבינו בשבחו באוזני תלמידו רבי נתן: "רבי שמואל 'נכנס ויצא בשלום' – לפי בחינתו" (עפ"י חגיגה יד ע"ב).

ממסע נשגב ואפוף מסתורין זה, שב רבי שמואל, כמי שחזר ממסע בעולם אחר; הוא סיפר באוזני חבריו כמה עובדות נוראות-הוד, להן היה עד.

טרם צאתם לדרך, נתן לו רבינו שלושים 'רענדלאך' [=מטבעות שערכם רב], בהם רכש עגלה וסוסים, ושכר עגלון. רבינו שינה את לבושו ולבש בגדי סוחר, והורה למלוויו שלא לגלות בשום מקום בואו את זהותו.

רבי שמואל והמלווה הנוסף ר' אייזיק יוסף מליפוביץ, לא ידעו כלל מהו יעד הנסיעה; כל פעם, בהגיעם אל פרשת דרכים, שאלו את רבינו אנה יפנו, וכפי שהורה – כן עשו.

פעם אחת עצרו, לפי פקודתו, על אם הדרך, ליד פונדק יהודי.

בהיכנסם, ראו את בעל האכסניה מחזיק בידיו תינוק כבן שנתיים. לפתע החווה הקטן באצבעו על רבינו ואמר לאביו: "הנה 'גוטער איד' [=אדמו"ר]" – – –

השתומם ר' שמואל מאד על כך, שכן רבינו היה נראה כסוחר לכל דבר. אך חשב, שמא בכל זאת מתכוון התינוק אליו, מכיוון שהתברך בהדרת-פנים. הוציא מטבע מכיסו, נתן לילד ואמר: "נכון, אני הוא האדמו"ר?" "לא"! נענע הקטן בראשו לשלילה, והצביע שוב על רבינו: "הוא האדמו"ר" – – –

כשפנו לדרכם, הביע ר' שמואל את התפעלותו באוזני רבינו על דברי הילד. נענה רבינו: "וכי מיהו 'מבין' בזמנים שכאלה…?"

כעבור מספר ימים, הזדמנו שוב ליד אותה אכסניה. ביקש רבי שמואל מהעגלון לעצור. ירד ונכנס פנימה, כדי לחזות שוב בתינוק הפלאי. תדהמה אחזה אותו למראה עיניו: בעל-הבית, אבי הילד, יושב שבעה על בנו – – –

לאחר מכן הסביר רבינו: "בילד פלא זה שכנה נשמה של 'ינוקא', הוא ידע סודות גנוזים, ולפיכך נפטר בעודו רך בשנים".

מחזה מופלא נוסף, שהיה רבי שמואל עד לו, ארע בהיותם בלמברג. אותה שעה חלף לידם גדוד חיילים, מובל בידי מפקדיו. פנה רבינו לרבי שמואל: "לך וספור כך וכך שורות, ובשורה פלונית, שבה כך וכך חיילים, הרם את שרוולו של חייל פלוני".

חרף הסיכון שבדבר, עשה כמצוות רבו – ולהפתעתו הרבה, התגלו תחת מדי החיל – תכריכים…

"דע לך," גילה לו רבינו, "כי בדרך זו מוליכים מלאכי-חבלה את האדם לגיהינום" – – –

עקב שימושו את רבינו בדרכים, זכה רבי שמואל ללון עמו בחדר אחד. יום אחד שאלו רבינו: "השמעת משהו אמש בלילה הזה?"

"לא שמעתי מאומה," השיב ר' שמואל, "אך במשך כל הלילה לא הצלחתי לתת תנומה לעפעפי."

"אף על גב דאיהו לא חזי – מזליה חזי," נענה רבינו בלשון הגמרא, "אף-על-פי שאתה לא ראית – נשמתך ראתה"! ומתוך הדברים הבין רבי שמואל, כי באותו לילה נתגלו לרבינו דברים עליונים ונשגבים.

ימים רבים עברו מאז, ובשבת קודש, כ"ד באייר שנת תקצ"א, נפטר רבי שמואל לבית עולמו.

במכתב שכתב אז מוהרנ"ת לבנו, הוא מבקש ממנו: "תראה לשלוח להודיע לר' מרדכי, שאביו ר' שמואל זכרונו לברכה נפטר לעולמו בטפליק ביום שבת-קודש העבר, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים – כדי שיאמר קדיש. המקום ינחם אותו מהרה."