על אם הדרך בין קייב לאומן, בתחומה של העיירה קיבליטש, משתרע 'יער זטקוביץ'. יער זה היה בבעלותה של קבוצת שותפים יהודים, ביניהם כמה מחסידי ברסלב.

בלב היער שכנה בקתה, ובה התגורר רבי יעקב, חסיד ברסלב נלהב ששימש כשומר היער ומפקח על מלאכת חטיבת העצים ומכירתם.

עבודה זו לא הייתה אלא אמצעי ל'עבודה' האמיתית שלו… כך יכול היה לבלות את ימיו בתורה, בתפילה ובהתבודדות – באוויר הזך שמחוץ ליישוב.

'ר' יעקב פון וואלד' (= מהיער) כך כינוהו הכל; הוא והיער היו כשני רעים שאינם נפרדים.

בעלי היער סמכו עליו בעיניים עצומות, הם ידעו כי ישר וירא שמיים הוא, ואין צורך לבדוק את פנקסי חשבונותיו.

גם את חשבונותיו כלפי שמיים ניהל בתום וביושר; חתנו רבי שכנא שטרנהרץ סיפר, כי חמיו היה מפריש מהכנסותיו מדי חודש מעשר שהסתכם בכשני רובלים – ובערב ראש השנה, כשהיה פוגש באומן את רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין שהגיע מארץ הקודש, היה מעניק לו את מעשרותיו מכל השנה, ביודעו שעובד הוא את בוראו מתוך עניות רבה.

רבי שכנא אף סיפר, מה הביא להתקשרות השידוכין בינו ובין רבי יעקב מהיער:

אביו של רבי שכנא, רבי נפתלי הירץ, שימש כסופר מומחה. כשהתקרב בנו של רבי יעקב לגיל שלש עשרה, פנה אביו אל רבי נפתלי הירץ, כדי להזמין אצלו פרשיות לתפילין עבור בנו. כששאל אותו למחיר הפרשיות, נקב בסכום של ששה רובלים.

על אתר הוציא רבי יעקב מאמתחתו ששה רובלים ומסרן לו.

באותו רגע נענה רבי נפתלי הירץ בהתפעלות: "אומר לך את האמת, נקבתי בסכום האמור, כי סבור הייתי שתעמוד על המקח – והתפשר על חמשה רובל, שזהו לאמיתו של דבר מחירן של הפרשיות. אולם עתה, לאחר שראיתי את יושרך, שהסכמת מיד לשלם את מלוא הסכום עבור המצווה, בלי להתמקח, הנני נותן לך את בני שכנא לחתן".

רבי יעקב היה מתפלל ביער בדביקות גדולה ובהשתפכות הלב – והגויים שהתגוררו בסביבה, היו יראים מפניו ומכבדים אותו, ולא ניסו לגזול מעצי היער. גם הסוחרים הנכרים שבאו לקנות עצים אצלו, אהבו לשמוע את תפילותיו הנלבבות.

את מצוות הכנסת אורחים קיים רבי יעקב בכל לב; חסידי ברסלב שנאלצו להמתין בתחנת הרכבת שבקרבת מגוריו, ידעו שיכולים הם להיכנס למעבה היער, להתבודד ולהשיח את לבם לפני בוראם – ולאחר מכן לבקר בבקתה של רבי יעקב, להתקבל אצלו בכל החמימות והאהבה, ואף לזכות במאכל ומשקה חם להשיב את הנפש.

החסיד רבי לוי יצחק בנדר סיפר, כי פעם אחת בא לבקר בבקתתו של רבי יעקב. אותה שעה היה 'שומר היער' שקוע כל כולו בתפילה בדביקות גדולה, והוא לא רצה להפריעו.

המתין עד שיסיים רבי יעקב את תפילתו, כשבינתיים זכה להתענג על תפילה נלבבת, שכולה השתפכות-נפש, היוצאת מפיו של חסיד ברסלב אמיתי.

רבי יעקב נסתלק לבית עולמו, לאחר אריכות ימים, בשנות התר"צ.