ר' חיים סְטָאלֶער – ממקורבי מוהרנ"ת

בשבחו של ר' חיים אמר פעם רבי נתן: "הרי הוא אותו 'תמים ופשוט' שרבינו כה הפליג בשבחו!"

ר' חיים כונה "סְטָאלֶער", על שם מקצוע הנגרות שבו עסק. נוהג היה לקום בחצות לילה, לערוך 'תיקון חצות'. לאחר מכן היה עוסק במלאכתו, וגם זה – תוך כדי התבודדות ושיחה לפני ה'. וכה היה אומר בתמימותו הטהורה: "ריבונו של עולם! הבט נא וראה כיצד לוקח אני בול עץ, מלטש אותו וְמיַפֶּה אותו, עד שהוא יוצא מתחת ידי יפה ונאה – מתי אלטש ואייפה כך את נשמתי?"…

וכך היה מרבה בדיבורי התבודדות, ואמירת תהלים.

בשכנות אליו באומן, התגורר רב חשוב שנמנה על חוג המתנגדים. פעם שאלוהו חבריו: "נו, מה עושה אתה כדי להצר את צעדיו של שכנך, חיים הברסלבר?"

"איך אוכל לעשות רע לאדם שכזה?!" התנצל הרב, "הלא מדי לילה, בהגיע עת חצות, שומע אני אותו בוכה מעומק לבו באמירת 'תיקון חצות'. הבכי הנורא שלו מקים אותי ממיטתי, ושוב אינני יכול לחזור לישון מרוב ההתעוררות האוחזת בי – ואיך ימלאני ליבי להתנכל אליו ולצער אותו?!"

ולא היתה להם למתנגדים שום מענה לשון, לנוכח דברים אלה.

פעם אמר אותו רב לחסידי ברסלב: "יכול הייתי להיות מתנגד עצום לכם (=א משונה'דיגער מתנגד), אבל הדמעות של ר' חיים שלכם אינן מניחות לי להיות כזה"…

שנים רבות לאחר נישואיו, לא נפקד ר' חיים בבנים. פנתה אליו זוגתו בטענה: "אנשים רבים הולכים אל רבי נתן, להתברך מפיו – ואתה שכה זקוק לישועה, מדוע אינך הולך להתברך אצלו?!"

– "רבי נתן מודע היטב למצוקתנו גם בלי שאספר לו – מדוע עלי ללכת אליו?!" השיב ר' חיים, "אם רצונך בברכה ממנו, לכי את ובקשי את ברכתו".

הלכה האשה אל מוהרנ"ת, ובבואה לפני פתח חדרו נעמדה ופרצה בבכי עז.

– "מי בדלת"? שאל רבי נתן. נכנסה האשה, ובקול בוכים סיפרה על צערה העמוק מכך שכבר כמה שנים אינם זוכים לילדים.

– "אמרי לבעלך, שיקבל על עצמו לארח בביתכם בראש השנה עשרה מחסידי ברסלב הבאים אל הקיבוץ הקדוש, וידאג לאוכל בעבורם, אפילו אם יהא זה חלה עם אבטיח בלבד".

– "בודאי! נביא אל ביתנו עשרה אורחים לראש השנה!" הכריזה האשה בשמחה.

– "לכי ושאלי את פי בעלך", השיבה מהרנ"ת.

כששמע ר' חיים את דברי רבי נתן, נענה בהתרגשות: "אמרי לרבי נתן, שניתן לאורחינו גם דגים ובשר…"

לאחר שהעבירה האשה את דברי בעלה, אמר רבי נתן: "כאשר בעזרת ה' תזכו לחבוק בן – תקראו לו על שמו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב".

לפקודת הזמן זכו ר' חיים וזוגתו לבן כדבר מוהרנ"ת, והם קראו את שמו 'לוי יצחק'. הם התברכו בעוד בן ובת. בנם השני נקרא בשם 'ישראל', על שם הבעל שם טוב הקדוש, הוא החסיד הנלהב רבי ישראל טירהוביצר. הבת נישאה לחסיד הנלבב ר' שבתי ברסלבר.

ל'שלום זכר' של אחד מבניו של ר' חיים הגיע רבי נפתלי תלמיד רבינו. היה זה בעיצומו של חורף, בדרכו פרצה סופת שלגים עזה, והוא לא הצליח להתקדם. פנה רבי נפתלי לאנשים שהיו עמו: "אימרו שמות הצדיקים".

וראה זה פלא: אך החלו לעשות כדבריו, חדלה הסערה, ומזג האוויר נרגע.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')