ר׳ צבי אלימלך (הירשל) מטפליק

בצעירותו היה שקוע רובו ככולו במסחר, ורחוק מהתורה. לאחר שגויס לצבא הרוסי, עבר תלאות בגוף ובנפש; בהיותו חלש בגופו וחולה בריאותיו, כמעט נפח את נפשו במהלך שהותו בצבא. פעם אחת הוטל עליו ועל חבריו לשאת שקי קמח ענקיים, כברת דרך ארוכה. תוך כדי סחיבת השקים הכבדים חש כי כוחותיו הולכים ואוזלים, ועוד קט הוא מתמוטט תחתיו. במר נפשו פנה בתפילה לה' יתברך: "ריבונו של עולם! הצילני ממוות! מבטיח אני לך שאם אשאר בחיים, אשוב בתשובה שלמה לפניך ואלך בדרך הישר" – – –

תפילתו שיצאה מלב נשבר, לא שבה ריקם; באורח פלא שרד עד לשחרורו המהיר מן הצבא. הוא החל לקיים את הבטחתו ולשוב בתשובה, לקיים מצוות ולהתרחק מקריאת כתבי-עת של גויים וכדומה.

כיון שעת מלחמה היתה זו, נדד מעיר לעיר, עד שהגיע לאומן. בבואו אל העיר, נכנס אל כמה בתי-כנסת, ובכל מקום ראה חבורות אנשים עומדים ושחים בחדשות מהמלחמה העולמית, כשכל אחד מספר על מה שקרא בכתבי העת.

הוא המשיך בדרכו, עד שהגיע אל ה'קלויז' של חסידי ברסלב, וגם שם מצא חבורות אנשים יושבים ומדברים… אך כשהתקרב אליהם, התפלא לשמוע אותם מדברים על ענייני תורה ועבודת השם. בפינה אחרת בבית המדרש ישבו עוד מספר חסידים, הוא היטה אוזנו לשיחם, והנה שומע הוא כי גם הם משוחחים אך ורק על יראת ה׳ והתכלית האמיתית.

בתחילה חשב לעצמו: ׳האם אנשים אלו מן הישוב? וכי אינם יודעים מהקרבות העקובים מדם המתחוללים בעולם?!׳ אך ככל ששהה במחיצתם, ראה את דבקותם ואת עבודתם את בוראם בתמימות ובאמת, והבין כי הם מרוממים מעל הכל, וחיים חיי אמונה וקרבת ה׳. הוא התפעם עד עמקי נפשו מאשר ראו עיניו, והתקרב לרבינו הקדוש ודבק בעצותיו.

לימים עבר להתגורר בעיר פולנאה, שם הקים תלמוד-תורה מחתרתי שבו חינך את ילדי ישראל בדרך התורה והאמונה במסירות נפש, תחת אפו של הנ.ק.וו.ד.

אחר כך, עבר לגור בטפליק ושם עבד כחייט. באחד הימים הגיע לבקר בעיר הרי"צ מליובאוויטש זצוק"ל. רבים מבני העיר באו לקבל את פניו, נכנס אף הוא ומסר קוויטל. כשקרא הרי"צ את הקוויטל שלו, התמלא התפעלות ואמר: "בימים קשים כאלו, כשצרות מקיפות מכל עבר, מבקש יהודי אך ורק בקשה אחת, לזכות לאמונה ויראת שמים!…"

לימים סיפר החסיד ר' יוחנן גלנט, בשם ר' הירשל, כי הרי"צ שאל אותו: ״לאיזה חסידות אתה משתייך?״ וכשהשיב לו: ״מחסידי ברסלב אני״, אמר לו הריי״צ: "הנה, לכל אחד יש ספרים רבים בביתו, אולם כשנוסעים בדרכים – לוקחים רק את הספרים הנחוצים ביותר, שלומדים בהם בקביעות", והראה לו את הספר ׳ליקוטי מוהר״ן׳ הנמצא עמו.

בזיווג שני נשא ר' הירשל לאשה את חנה בת החסיד רבי אברהם שטרנהארץ, ועבר לגור באומן. בזכות תמימותו זכה לקרב נפשות רבות לדרכו של רבינו.

ר' הירשל הלך לעולמו באומן, בט"ז טבת תרפ"ח.

החסיד ר' אלעזר מרדכי רוזנפלד, כותב:

"ט"ז טבת תשכ"ז. היום הוא יארציי"ט של ר' הירשל מטעפליק ז"ל ושוחח ממנו (ר' אלי' חיים רוזין) וסיפר, שהי' בעל תשובה ואחר כך נעשה חתנו של ר' אברהם כוכב לב סופר נכד מוהרנ"ת וכו'. וכשנפטר והלכו לטובלו במקוה, הי' קשה מאד, כי בימי טבת כבר נקפאים המימות, והיו צריכים לשבר את הקרח ואחר כך לטובלו, ולקחוׂ ר' יענקל ז'יטמיר ז"ל על כתפו ושבר את הקרח וטבל יחד איתו. ואחר כך שאלו ר' אלי' חיים שיחי': 'איך סיכנת את חייך? ומה ראית על ככה?' – כי עובדא כזאת היא ממש סכנה. ועל זה ענה ר' יענקל: 'הלא אתה יודע מי הי' ר' הירשל!', כלומר הלא ידעת את גדולתו ז"ל".