בנו של החסיד המופלג רבי צבי פסח וייסלייב, שקירב מאות אנשים לדרך רבינו ועסק במסירות בהדפסת ספריו הקדושים יחד עם החסיד הנודע רבי ישראל קרדונר.

כאביו, דבק ר' עזריאל בדרכי רבינו הקדוש. בהגיעו לפרקו נשא לאשה את בת אחיו ר' יחיאל, מגדולי עובדי ה' באומן ומי שהיה חתנו של רבי נחמן מטולטשין.

לאחר נישואיו, ביקש ר' עזריאל לישב בשלוה על התורה והעבודה, אלא שיום אחד עוצרת עגלת הדואר ליד ביתו, דוור לבוש מדים מזנק מתוכה כשידו מחזיקה במעטפה חתומה. הוא מסר אותה לתעודתה, והסתלק – – –

מפני הרגע הזה חשש ר' עזריאל במשך כל התקופה האחרונה; על המעטפה התנוסס חותם השעווה המעוטר של הצבא הרוסי.

הוא פתח בידיים רועדות את שולי הנייר, ועיניו ריצדו על פני השורות: "הנך קרוא בזאת, להתייצב בלשכת הגיוס המקומית, לשם בדיקת כושר שירותך בצבא."

פניו של ר' עזריאל חוורו, אותות בהלה נראו על פני זוגתו. רק עכשיו נישאו, וכבר יאלץ בעלה הטרי לעזוב את הבית ולשהות הרחק, בכפיפה אחת עם חיילים גויים, שאין לדעת מה מסוכן יותר – שנאתם או שמא אהבתם…

אותה גזירה נוראה של גיוס יהודים לצבא, שעל המתקתה ודחייתה הזילו רבינו ותלמידו רבי נתן אין ספור דמע ודיו, היתה בימים ההם אימתו של כל אברך צעיר שיהדותו יקרה לו.

כשעמד מול המפקדים, מצאוהו כשיר לשרת בצבא ה'מולדת', והוא קיבל צו גיוס לתקופה בת חמש שנים, במחנה צבאי סמוך לעיירה ז'יטומיר.

בלב הולם ארז ר' עזריאל את תרמילו ובו הטלית והתפילין, מעט ספרים וציוד אישי – ויצא יחד עם מגויסים רבים, אל המחנה שבו אמור הוא לבלות את חמשת השנים הבאות.

ומה עושה חסיד ברסלב המצוי בין המוני נכרים? נושא עיניו וליבו השמימה ושופך תחינה לפני בוראו, לבל תיפגם קדושת יהדותו כהוא זה – – – מדובר היה במסירות נפש יומיומית על שמירת מצוות התורה.

בתקופת שירותו הצבאי, נולד לו בנו הבכור. ר' עזריאל נמלא דאגה לשלום זוגתו והתינוק, ובהזדמנות הראשונה שהתראה עם אביו, תינה לפניו את צערו: "מי ידאג להם ולפרנסתם"?

"הסר דאגה מלבך, אעשה כל שביכולתי למלא מחסורם," הייתה תשובתו של רבי צבי פסח.

הלך האב, השכיר עצמו למלמד לילדיו של אחד מבעלי הבתים, ובדמי המלמדות פירנס את משפחת בנו.

אמרו, שבאותה תקופה ראה אותו בעל הבית ברכה מרובה וישועות נפלאות, בעטיו של ה'מלמד' ששהה בביתו.

בזכות דביקותו בעצות הצדיק, שרד ר' עזריאל את אותן שנים נוראות ונותר שלם בנפשו ושלם ביראתו.

ר' עזריאל ואחיו ר' נפתלי, ניספו על קידוש ה', בשנות הזעם של מלחמת העולם השניה. ה' יקום דמם.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')