רבי משה קרַסנשטיין תלמיד רבינו

מעשירי העיר ברסלב היה רבי משה קרסנשטיין וממקורביו של רבינו. נודע בכינויו ר' משה העניע'ס, על שם אמו מרת הניה.

רבינו מזכירו בכמה ממכתביו. באחד מהם הוא כותב: "אבקש מכם מאד, רבי משה בהרב רבי ישראל עם רבי משה בן העניע, לשלוח אלי מעות כנ"ל. אם ירצה ה', כשאבוא לביתי אתחשב איתכם החשבון כמו שתרצו".

מכתב זה שלח רבינו בשנת תקס"ז, בהיותו בעיר אוסטרו, שם נפל למשכב, הוא פונה לאנשי שלומו בדברים היוצאים מן הלב: "אהוביי אחיי ורעיי, אבקש מאד להתפלל בעד נפשי העלובה, להתפלל בכוונת הלב. הזכרו, כל אחד, באיזה מצב מצאתי אתכם כשבאתי לברסלב, וכמה כוחות ברוחניות וגשמיות השקעתי סביבכם – הרי מן היושר שגם אתם תבקשו מהשם יתברך, שהשם יתברך ירפאני בהראות ה' לי נועם זיוו" (תרגום מאידיש).

פעם אחרת, בשהותו בזסלב, שלח רבינו מכתב ובסופו הוסיף: "לפרוס בשלום ידידי מורנו הרב משה בהרב, עם שכנם ידידי מורנו הרב ישראל, עם שותפי ידידי מורנו הרב משה בן העניא".

גם במכתב שכתב רבינו בראש חודש תמוז תק"ע, האחרון לימי חייו הקדושים, בימי שהותו באומן (מכתב שהתגלה אך בתקופה האחרונה) מוזכר רבי משה בן הניה דנן.

נוהג היה רבי אפרים בן רבי נפתלי, תלמיד מוהרנ"ת, לבוא בכל שנה לקראת ימי ראש השנה הקדושים, מביתו בירושלים – לאומן. עקב היותו אפרים זקן, סבל מתלאות הדרך, ולאחר ימי ההפלגה הארוכים אחזתו "מחלת ים".

עם הגיעו לאומן היה מתארח בביתו של רבי משה קרסנשטיין, שהכין לו סגולה לריפוי ממחלת ים שמקובלת מרבינו, והיא: לקחת יין ולהרתיחו, ולאחר ההרתחה להכניס לתוכו עשב בשם פאלין, ולשתותו. בכל שנה היה רבי משה מכין בשבילו דוד שלם מהמשקה הזה ולאחר ששתה ממנו רבי אפרים אכן החלים.

שנים ארוכות מאז נישואיו לא זכה רבי משה קרסנשטיין לבנים. רבי שמואל אייזיק, תלמיד רבינו, הבטיח לו שאם יקנה בעבורו קיטל ( = מעיל לבן) לימים הנוראים, יפקד בבן זכר. ואומנם זכה רבי משה לבן, הלא הוא רבי נחמן קרסנשטיין.

נוהג היה רבי משה להכניס אורחים, אולם דרכו היתה שלא לפתוח עמם בשיחה. זאת עד למעשה שהיה, אשר בעקבותיו שינה את מנהגו:

פעם אחת הגיע אליו לשבת קודש אורח, שהכרת פניו ענתה בו כי צדיק הוא. מייד עלה על דעתו: 'אפתח עמו בשיחה בענייני תורה ועבודת השם, אולם לא עכשיו בסעודת הלילה, אלא מחר בבוקר'… בסעודת הבוקר שוב חשב: 'אדחה את שיחתי עמו לסעודה שלישית'… בסעודה שלישית הדבר חזר על עצמו, ורבי משה קיווה לדבר עם אורחו בסעודת מלוה מלכה… אלא שלסעודת מלוה מלכה כבר לא הגיע האורח.

מה הופתע לשמוע מפי רבינו לאחר זמן את הדברים הבאים: "אילו היית נוהג לדבר דברי תורה עם אורחיך, היתה לך הזכות לדבר עם אורח חשוב זה שאין כדוגמתו" – – –