רבי ישראל מת

ביתו של אור שבעת הימים הבעל-שם-טוב הקדוש, עבר לאחר הסתלקותו לבתו היחידה, הצדקת אדל ובעלה רבי יחיאל שהיה נקרא בפי כל 'דער דייטשל' (= הגרמני) על שום לבושו האירופאי.

זכו בתו וחתנו של הבעל שם טוב לשני בנים ובת צדיקים גדולים, הלא הם רבי ברוך ממז'יבוז', רבי משה חיים אפרים מסדילקוב מחבר הספר 'דגל מחנה אפרים', ואחותם הצדקת מרת פייגא שכונתה בפי שני אחיה 'פייגא'לה הנביאה', שכן רוח הקודש היתה מפעמת בקרבה.

מרת פייגא נישאה לרבי שמחה, בנו של רבי נחמן מהורדנקא. נאמן ביתו של הבעל-שם-טוב. הם זכו לשלושה בנים ובת אחת. בנם הבכור נקרא ישראל, על שם סבו הגדול הבעל שם טוב הקדוש,  הבן השני נקרא יחיאל צבי, על שם אבי אמו רבי יחיאל, והבן השלישי, הלא הוא רבינו הקדוש, שנקרא על שם אבי אביו רבי נחמן מהורדנקא. הבת נקראה פערל.

בעת נישואי רבי שמחה ופייגא העניקה להם אדל את הבית המיוחס, ביתו של הבעל-שם-טוב, בתור נדוניה. בבית קדוש זה נולדו ילדיהם ושם גדלו, כאשר הם סופגים קדושה וטהרה במחיצת הצדיקים, תלמידי הבעש"ט והמגיד ממזריטש שנהגו להתאסף שם לפרקים, לשוחח בעבודת ה' ולספר סיפורי צדיקים.

באחיו הבכור של רבינו, רבי ישראל, דבק מנעוריו הכינוי 'רבי ישראל מת' – על שום פניו שהזכירו מראה פני אדם מת. סיפור נפלא קשור בכינוי הזה, וכך היה מעשה:

תינוק רך בשנים היה כאשר נפל למשכב. מצבו הבריאותי התדרדר עד שנראה היה כי בעוד זמן קצר תפרח נשמתו – – – ראתה אמו מרת פייגא שעומדת היא לאבד את בנה מחמדה, נטלה אותו על זרועותיה ורצה כל עוד רוחה בה אל ציון סבה הבעש"ט הקדוש.

בבואה אל הציון פתחה בזעקות שבר ובבכיות נוראות. לאחר מכן הניחה את הילד הרך על המצבה ושבה בגפה לביתה. אמונה עצומה פיעמה בה בכוחו של סבה הבעש"ט הקדוש.

כעבור שעה קלה חזרה אל הציון כדי לראות מה עלה בגורל בנה, וכבר מרחוק שמעה את יבבותיו. מה רבתה שמחתה כשגילתה כי התאושש מחוליו, פקח את עיניו והתבונן סביבו. נס נעשה לו בזכות סבו הקדוש, וחייו ניתנו לו במתנה.

היא לקחה אותו על זרועותיה ושבה נרגשת לביתה.

לאחר מכן בא אליה סבה הבעש"ט בחלום ואמר לה: "לולא באת אליי בצעקות, הייתי נותן לבנך נשמה משובחת, אולם מאחר שבאת אלי בקול רעש גדול, לא השגחתי היטב ונתתי לו נשמה של מת" – – –

מאז היו פניו של הילד כשל מת, ולפיכך קראו לו הכל 'רבי ישראל מת'.