רבי יצחק משערוויץ – תלמיד מוהרנ"ת

נולד לאביו רבי אברהם מוויניצה הנקרא ר' אבריימל סאניס, שהיה "איש כשר ונכבד ולמדן" (ע"פ צוואת חתנו הרב מטשערין).

רבי יצחק התגורר בכפר שערוויץ שליד ברסלב, שם עבד לפרנסתו בטחנת הקמח של שאר-בשרו הגביר משה חינק'ס. כך גלגלה ההשגחה העליונה את התקרבותו לדרך רבינו. ומעשה שהיה, כך היה:

משה חינק'ס, שזכה להיות מקורב לרבינו בימי מגוריו בברסלב, היה עד לכמה מופתים גלויים שעשה רבינו, ותקופה ניכרת היה נוהג לספר בהתרגשות לכל מכריו את אשר חזה בעיניו. פעם אחת, כשהתאכסן רבי יצחק בביתו, סיפר לו משה כדרכו בהתפעמות על מופתיו ורוח קדשו של רבינו, וכתוצאה מכך התקרב רבי יצחק למוהרנ"ת ולדרך רבינו.

כידוע, היה רבינו מתפלל שישכחו את המופתים שלו (שיחות הר"ן קפז). ואכן, ברבות הימים, פג רושם המופתים הגלויים מלבו של משה חינק'ס, ובעת סערת המחלוקת על מוהרנ"ת וחסידי ברסלב, הוא נהפך למתנגד להם. אך לא כן קרובו רבי יצחק, זכה ונשאר חסיד נאמן.

בעת ההיא יצא כרוז, לפיו, מצוה לקפח את פרנסת חסידי ברסלב. בעקבות זאת נותר מוהרנ"ת מחוסר פרנסה. באותה שעה נחלץ רבי יצחק משערוויץ במסירות גדולה למענו. את הדברים מתאר רבי אברהם בן רבי נחמן בקונטרס 'ימי התלאות':

"בהעיתים שקודם המחלוקת, היו הרבה אנשים בבית המדרש החדש [בברסלב] שהיו מספיקים את מוהרנ"ת בפרנסתו, מחמת האהבה הגדולה שאהבו אותו מאד, יען שהירבה לעורר את לבבם לעבודת השם יתברך ולכוונת הלב בעת התפילה, עד אשר ממש בקעו את הרקיע בתפילתם בציבור אנשים בכל יום ויום ערב ובוקר. לולא המחלוקת והרדיפות הנ"ל, כבר היינו זוכים להיגאל על ידי זה – – –

"וברוב רדיפתם את מוהרנ"ת ואת אנשיו הרבה הרבה, לשבר ולהרוס אותם ואת פרנסתם עד קצה האחרון – כי רק חמשה אנשים בברסלב עמדו בניסיון ונשארו בעבודתם את השם יתברך כמקדם, אבל רובם ככולם מהקיבוץ שבברסלב – לא היה ביכולת להחזירם לעבודתם; וגם אחרי שעזר השם יתברך למוהרנ"ת והניח לו מכל אויביו מסביב על ידי פקודתם.

"ובתוקף מצוקת מוהרנ"ת ז"ל בפרנסתו אז על ידי הרב הנ"ל, אף על פי כן סיבב השם יתברך שנמצא איש אחד, ר' יצחק מכפר שערוויץ, שנתקרב לפני כמה שנים למוהרנ"ת ולשאר אנשי רבינו ז"ל, על ידי האיש משה חינקעס הנ"ל בעצמו…

"ואחר כך, בצאת הרוח סערה מהמחלוקת, אשר הנ"ל נהפך למתנגד, נשאר על כל פנים נקודה במשה: שלא רצה לדחות את ר' יצחק הנ"ל מפרנסתו; ובהולכתו את הקמח מהרחיים אל העיר ברסלב, השתדל בכוונה שיהיה כניסתו באמצע הלילה. ובתחילת כניסת העיר דר שם ר' לֵיבְּצֶי (הוא רבי לייבלי ראובנ'ס) שהיה מאנשי מוהרנ"ת, ודפק לו בחלון שייצא החוצה, והוריד לו ר' יצחק מחשבון הקמח שלו שק עם קמח לבית ר' לייבצ'י, שייתן למוהרנ"ת, ובבוקר נשא את השק קמח הנ"ל לבית מוהרנ"ת. והר' יצחק הנ"ל הספיק אותו ואת ביתו עם קמח בכל צרכו".

רבי יצחק היה עובד ה' מופלג בהצנע לכת וחסיד נסתר במעשיו. חתנו, רבי נחמן מטשערין, שהתגורר בביתו אחרי נישואיו, סיפר כי חותנו היה קם בחצות הלילה וחומק-יוצא אל מחוץ לעיר להתבודד עם קונו. זוגתו, שלא ירדה לסוף דעתו, היתה נועלת את הבית. בשובו מן היער, היה חתנו הרב מטשערין, שישב ולמד בבית באותן שעות, פותח לו לאט ובדומיה את הדלת – ורבי יצחק היה מכיר לו טובה על כך.