בתקופת חייהם של תלמידי מוהרנ"ת, היה קיים "קיבוץ" של חסידי ברסלב בדרום רומניה, האזור שנקרא בימים ההם "ולאכיה" (באידיש: וואליכיי) .

בעת ההיא התפשט נגע ההשכלה גם אל מדינה זו והפיל חללים רבים. אורו של רבינו הקדוש שהחל זורח בארץ הזאת, היה בבחינת רפואה למכה.

כמה מגדולי חסידי ברסלב התגוררו בעיר יאסי הרומנית, לאחר שנמלטו אליה מאימת הגיוס לצבא הרוסי. הם השתקעו שם כשהם מקרבים אנשים רבים לדרכו רבינו. ביניהם היו: רבי אורי מיאס תלמיד רבינו; רבי נתן ב"ר יהודה לייב ראובנ'ס ורבי מיכל מיאס – תלמידי מוהרנ"ת.

לפרקים נוהגים היו חסידי ברסלב ברומניה להתאסף לכמה ימים, כשהם יושבים והוגים בצוותא באחת התורות מ"ליקוטי מוהר"ן", ולאחר מכן עוסקים בתפילה שיזכו לקיים את כל הנאמר באותה "תורה".

מפעם לפעם, היו שוכרים קרון ברכבת ונוסעים יחדיו לאומן – להתפלל בציון רבינו.

מוצאו של רבי יצחק אייזיק היה מן העיר בוקרסט בירת ולאכיה. בשנת תרל"א עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת. הוא מוזכר במכתבו של רבי נחמן מטולטשין אל חסידי ברסלב יושבי הארץ בעת ההיא.

גם לאחר עלותם לארץ הקודש, המשיכו רבי יצחק אייזיק וחבריו להפליג באוניה לאומן לקראת ראש השנה. בראש השנה תרל"ז, כששהה רבי יצחק אייזיק עם רבי נתן ב"ר יהודה באומן, כתב משם לחברו רבי נתן טירוביץ מצפת: "מהודענא למעלת כבודו שאתי ברוך ה' החיים והשלום. מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, שריחם, כמו גודל רחמנותו, על עני בגשמיות ורוחניות כמוני, וזיכני להיות נמנה בתוך הקיבוץ הקדוש והיקר וכו'. מה אומר, מה אדבר, באיזה לשון אביע תהילתו, מה רבו מעשיך ה'…"

תקופה ארוכה לאחר נישואיו לא זכה רבי יצחק אייזיק להיפקד בבנים. רבי נתן ב"ר יהודה מטבריה המכנהו "ידידי אוהבי באמת, איש לוחם מלחמות ה'" – מרבה לחזקו במכתביו; הוא פונה אליו: "הדאגות אין מועילין לו כלל, והוא צריך להיות בשמחה מאוד על שנברא ישראל; ולא זו אף זו – שלא נלכד חס ושלום בהכתות מבוקרעסט, וגם זו שנתקרב לרבינו ז"ל ותלמידו הקדוש; וברוך ה', שעוסק במעט מעט בדרכי הספרים האלו, וגם היה מתוך דוחק שלו כמה פעמים על ראש השנה ומתגעגע עוד להיות על ראש השנה. היש עשיר גדול ממך?!"

במכתב אחר הוא מחזקו: "הלא אתה יש לך במה להחיות עצמך; הלא קרבת כמה אנשים, והיה להם כמה הרהורי תשובה על ידך! ותדע, שעיקר תיקון לנשמת הספרדי שנפטר עליו השלום, יהיה על ידי אלו הדיבורים שדיברת עמו מרבינו ז"ל" – – –

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון אוצרות)