ראשי > ימי זכרון > אדר > אדר א > רבי יהודה לייב רוזנפלד

רבי יהודה לייב רוזנפלד

רבי יהודה לייב רוזנפלד

כ״ז באדר א׳ תשי״א

מקום קבורתו:

רבי יהודה לייב רוזנפלד-פראמפאלער

היה הראשון מאנ"ש בפולין שעסק בהדפסת ספרי רבינו. כבר בשנת תרס"ח היתה לו יד בעבודת ההדפסה (לפי מכתבי רבי דוד צבי דאשיווסקע שבספר 'אמונת אומן'), ואף רבי ישראל קרדונר מזכירו במכתביו: "נא ונא להודיעני בכל פעם מחדש מענין הדפסה וגם מהספרים שהנחתי עבור ר' לייביל בעד 25 רובל-כסף ואם הר' לייבל מדפיס הספר 'שערי שמחה'" (שם)

זכה רבי לייבל ונסע פעמים רבות מפולין לאומן לראש השנה; וככל שהתמיד בהתקרבות לרבינו ובלימוד ספריו, התמסר להדפיסם ולהפיצם על פני תבל. בשנת תרע"ג הדפיס בעירו פראמפאל את המהדורה השניה של הספר 'חיי מוהר"ן' בתוספת השמטות. בסוף הספר פרסם הודעה: "בקרוב יֵצא לאור ספר 'שומר אמונים', מלוקט ומיוסד על חיזוק האמונה כמובן מספרי ליקוטי מוהר"ן, מקובץ ומלוקט ע"י הרב משה יהושע המכונה ר' אלטר נ"י מטפליק". באותה שנה הדפיס גם מהדורה שניה של 'השתפכות הנפש', וכן את הספר 'תפילות ותחנונים' בתרגום לאידיש.

בשנת תרפ"א הדפיס את המהדורה השלישית של 'חיי מוהר"ן', במימון ובעזרת האחים היקרים ר' בֵּירַך ור' ישראל דוד רובינזון מאוסטרובצה.

באותה שנה זכה רבי לייבל לעלות לארץ הקודש. גם כאן המשיך בעבודת הקודש של הדפסת והפצת ספרי רבינו. כן העתיק את הספר 'שיחות וסיפורים' מרבי אברהם חזן ובו קטעים שנשמטו מהספר (נדפסו בקובץ 'מטמונים' חלק א'), וכן עוד כתבים חשובים.

בארץ הקודש התחבר באהבת רֵעים עם חסידי ברסלב המעטים שהתגוררו בה וחיו כמשפחה אחת, הלא המה: רבי ישראל בער אודסר, רבי אלטר בן ציון קרוסקופ, רבי יעקב זאב ברזסקי ויתר בני החבורה. בשנת תרפ״ו, נסע לפולין, ורוחו התפעמה בקרבו בראותו כיצד התעצם אורו של רבינו במדינה זו מאז עזב אותה, וכה כתב במכתבו לידידו רבי ישראל בער:

"כבוד אהובי אחי ורעי הנצמד בקירות לבבי, כמר ישראל דוב נ"י ברזל אדעסר… הנני להתראות אתך בפנימיות לבבי המלא השתוקקות וגעגועים לראותך בזה. כי מה אעידך ומה אתאר לפניך את רגשי לבבי אשר מילאו את כל אברי ושרעפי ועורקי, השמחה והחדוה והתרוממות הדעת ששרר בין אנ"ש בעת בואי הנה, המה נשאוני והגיעוני עד למרומי שחקים…

"אבל כל זה אינו חלק אלף מני השבת שעשה עלי רושם כביר מאוד מאוד; התפילה ברגש ומחאת כפיים ותפילה בכוח, הזכירוני דמיון הראש השנה באומאן בזמנים הראשונים, ואחר כל אלה – הריקודים בדביקות נפלא ובביטול עצמיות, אשר לא ראיתי זמן כביר

"…והקידוש, והלימוד 'סיפורי מעשיות' בטעם ובמתק לשון. וברוך ה' גם אני לקחתי חבל במיני פרפראות שזיכני ה' בזכות רבינו הקדוש, להאיר את המעשיות בשיחות וסיפורים ששמעתי מאנ"ש שיחיו ושכבר שבקו חיים לנו ולכל ישראל. וכמעט יצאנו אחר הריקודים כמו מהאידרא בבחי' בזעיר אנפין, וכן לבי עלי דוי שלא ראיתיך אצלי באותו מעמד.

"…הייתי בלודז' שבת פרשת תרומה, אחי ורעי, אין בפי די מילים לתאר את המחזה; השמחה והחדוה וההתעוררות שהיה בליל שבת. אכלתי בלילה אצל הרשל בוכהאלטער נ״י, בלי עין הרע, שולחן ה' כביכול, מסובין בנים ובנות היודעים ומבינים ענייננו בדעת האמת, ממש חיות הנפש, לבי נתמלא גיל וחדוה עד לבכות מגודל הנחת רוח שהיה לי מזה. ובשבת בבוקר בבית החסידים, התפילה בהתעוררות והתרוממות ובאחדות, וביניהם נפשות מביני דבר בדעת וספרי רבינו הקדוש בהתמדה, אין באפשרות להעלות על הכתב…" (המכתב בשלמותו, מובא בספר 'שארית ישראל' קכד).

רבי לייבל נסתלק לעולמו בכ"ז אדר א' שנת תשי"א.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support