רבי חיים משה גרומן
ביהמ"ד סאטמאר, וויליאמסבורג, ארה"ב.
במבוא ביהכ"נ יושב יהודי מבוגר, לפניו שולחן ועליו ערימה של ספרי ברסלב.
כל הנכנס מקבל ממנו ברכת שלום לבבית, תוך כדי השמעת איזה דיבור מרבינו הקדוש ותלמידיו ולאחר מכן נסיון לשכנע אותו לקנות אחד מהספרים: "מה אכפת לך?! זה סגולה לשמירה שספר זה יהיה בבית. רק ב-2 דולר!". אחרי כאלו דיבורים מתוקים כמעט ואין מי שמסרב לקנות, אם מחמת סקרנות ואם מרחמנות…
"כמעט", אמרנו, שכן באחד הפעמים בהם ישב כמנהגו להפיץ את ספרי רביה"ק, נטפל אליו איזה מתנגד ופער פיו בדברי קנטור וזלזול על רביה"ק ותלמידיו ועל קדושת ספריו ה"י, במטרה שהחסיד הישיש יגיב ויכעס או אפילו ירים יד, וכך יהיה לו סיפור עסיסי לגנות את ה'טויטע חסידים'. אך מיודענו אוחז באומנות השתיקה מבלי להשיב לחורפו דבר, רק לוקח את הליקוטי מוהר"ן בידו בחזקה ועונה לעומתו: "זה לא יעזור לך! אחזתיו ולא ארפנו, אחזתיו ולא ארפנו…"
*
אם תמצי לומר, זוהי תמצית מהותו של החסיד הישיש ר' משה גרומן, שכונה ר' משה ליקעווער, בהיותו יליד העיר 'ליקאוו' שבפולין, שם נולד בשנת תרס"ז.
התקרבותו לאורו של רביה"ק היתה בדרך פלאית, וכך היה מעשה: יום אחד עבר לפי תומו ליד ה'שטיבל' של ה'טויטע חסידים' בעירו ליקאוו, ומסקרנות כיוון צעדיו לתוככי בית הכנסת, והנה הוא רואה מחזה נורא: יהודי שעל פניו נראה עשיר, עם כפתורי זהב על בגדו, עומד על יד העמוד ומתייפח בבכי…
ר' משה לא היה יכול להתיק את מבטו מהאיש, ולאחר שסיים תפילתו פירש לפניו את פליאתו: וכי מה חסר לעשיר כמוהו?! הלה, שהיה כמובן חסיד ברסלב, שמח על שאלתו ונכנס עמו בשיחה נלהבת על רבינו הקדוש ועל עצותיו, כאשר עם סיומה סגר את ר' משה בחדר סמוך ואמר לו 'עתה תדבר למי ששומע אותך תמיד!', לאחר מכן אבוא לפתוח לך.
ר' משה עשה כמצוותו וזכה לטעום לראשונה טעמה המתוק של עצת ההתבודדות. בכך הציץ ונפגע מאור הנחל נובע מקור חכמה, הניצוץ הפך ללהבה והוא התחיל לעסוק בהדפסת והפצת ספרי רבינו.
וכך היתה דרכו: היה לוקח חבילה של ספרי ברסלב ומסתובב בבתי כנסת למכרם ועל הדרך עושה נפשות ומקרב אנשים לרבינו.
בין אלו שהתקרבו בדרך זו הלא הוא הרה"ח ר' מיכל דורפמן זצ"ל. היה זה בעת שר' משה ביקר בישיבתו שבקייב ונתן לו את הספר 'מכניע זדים' במתנה, ובין דבריו סיפר לו מהנעשה באומן. לשמע הדברים נתלהב ר' מיכל והחליט לנסוע לאומן. מכיון שזה היה קרוב לסוף הקיץ, חיכה ר' מיכל עד סוף הזמן, אז כתב מכתב לאביו כי הוא נוסע הביתה יחד עם אחיו הקטן (שלמד יחד אתו בישיבה) דרך העיר אומן. כעבור ימים מעטים קיבל בחזרה מכתב מאביו כי לא יחזור לביתו, שכן בעתון היהודי המקומי מסיתים נגדו והשלטונות מאיימים לגרשו לסיביר. בעקבות נשאר ר' מיכל באומן עד יעבור זעם.
*
בשנות תרפ"ו הבריח ר' משה את הגבול מפולין לאומן (ראה בית הגנזים, מימי הנחל מ"ב). לאחר מכן שידך לו החסיד ר' וועלוול הזקן – שמש הקלויז את נכדת אחות ר' אהרן מקיבליטש. החתונה התקיימה באומן, כאשר הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר שימש כמסדר קידושין.
ר' לוי יצחק היה מספר רבות ממנו. בתוך הדברים סיפר כי ר' משה היה הבעל בכי הכי גדול באומן(!) עד כדי כך כי כאשר באו לציון ומצאו שלולית של דמעות ידעו כי ר' משה היה שם…
לימים סיפר ר' משה סיפר, כי כשהיה גר באומן היה ברשותו הספר 'שערי ציון' בו שפך את לבו רביה"ק ז"ל. ספר זה היה קטן מאוד, והיתה קבלה אצל אנ"ש באומן, כי לרבינו היה קיפול בשרוול בגדיו, בו היה מכניס את השערי ציון ולא היה ניכר מבחוץ שיש אצלו שום ספר , רק בהגיעו למקום התבודדות אז הוציא את הספר מן השרוול.
*
תשע שנים התגורר ר' משה באומן, עד שנת תרצ"ג, אז עלה להשתקע בארץ הקודש כשהוא מסובב את מסעו דרך פולין מכורתו.
בארץ ישראל עשה רבות בעסק ההדפסה במסירות נפלאה. גם בשנת תרצ"ו כאשר רעב, עוני ומחסור היו מנת חלקו כחלקם הגדול של תושבי א"י בימים ההם, הדפיס בירושלים את שבחי הר"ן במסירות נפש כפשוטו. מאוחר יותר בשנת ת"ש הדפיס את המעשה מחכם ותם ובתש"א ליקט והוציא לאור בירושלים ספר "ארץ ישראל" בו מלוקטים מדברי רביז"ל ותלמידיו על ענייני ארץ ישראל.
מסופר כי בעת עלייתו של הרה"ח ר' אברהם שטרנהרץ לארץ ישראל הגיע ל'באטראק' (השוק הערבי) בעיר העתיקה והתפלל "רבש"ע, שלח לי את ר' משה ליקווער" ופתאום מופיע ר' משה לקראתו ויהי לנס.
ר' משה הכניסו לתוך ביתו, שם שהה למשך שבועיים, כאשר ר' משה דואג לו לצרכיו.
ר' משה ידע ללמוד היטב. הרה"ח ר' נחמן בורשטיין סיפר כי פעם הלך עם אביו הרה"ח ר' משה לתל-אביב כדי להתרים שני בעלי מלון עבור הישיבה והכולל בעיר העתיקה. מה מאד תמהו לפגוש את ר' משה ליקובר איך שהוא יושב ולומד איתם 'ליקוטי מוהר"ן'. "זוכרני" סיפר ר' נחמן לימים, "שהסביר להם במתיקות את עניין קדושת שבעת הנרות מתורה כ"א, בהטעימו שכל יהודי יכול בכל יום ויום להדליק את המנורה, ממש כמו אהרן הכהן בזמנו, אם אכן ישמור את עיניו, את פיו ואת שאר הנרות". זקני אנ"ש היו מתארים בערגה איך שרבי משה ליקעווער (ליקובר) היה יושב בבית הכנסת ניסן בק בעיר העתיקה ולומד בקול גדול במשך שעות רבות.
בסוף ימיו היגר לארה"ב, שם שימש כבעל תפילה בקיבוץ בימים נוראים בנוסח ששמע באומן מר' אברהם שטרנהרץ, כפי שהתבטא פעם: "תשע שנים שמעתי את ר' אברהם ואני מתפלל כמוהו בכל קנייטש" ור' נחמן בורשטיין העיד עליו: "הוא היה גם בעל תפילה נעים מאוד".
שם בארה"ב המשיך בפעולותיו להפיץ את אורו של רביה"ק, היה נוהג להיכנס לביהכ"נ עם ערימה של ספרים, כמוהרנ"ת בזמנו, ומשדל את המתפללים והמבקרים לקנות מספרי רבינו. עד שבזמנו היה המפיץ היחיד בארה"ב, וכך גם כאשר היה בא לבקר בארץ ישראל.
כאשר היה מגיע לבקר בא"י וכיבדו אותו לדבר בליקוטי מוהר"ן בישיבת ברסלב בבני ברק או בבית המדרש הגדול בירושלים, היה נהפך לאש להבה ודיבר בלהט ממש כשבאמצע לימוד התורה נעמד על רגליו וממשיך לבאר ולפרש בלהט אש קודש, שנחקקו בלבות השומעים לשנים ארוכות.
ר' חיים משה ב"ר דוד גרומן מליקעווע נפטר בארצה"ב ביום י"ב סיון תשמ"ג והובא למנוחות בא"י.
(באדיבות: בטאון חסידי ברסלב "מימי הנחל", גליון מ"ה)