ראשי > ימי זכרון > חשון > רבי הירש לייב ליפל

רבי הירש לייב ליפל

רבי הירש לייב ליפל

כ״ג במרחשון תש״מ

מקום קבורתו:

הר הזיתים, ירושלים

רבי הירש לייב (צבי אריה) ב"ר אהרן בצלאל ליפל

נולד בלודז' שבפולין לאביו ר' אהרן בצלאל, מחסידי רדומסק.

בצעירותו הבחין באביו היושב ולומד מתוך ספר ועיניו זולגות דמעות. היה זה הספר הקדוש "משיבת נפש", שכן אביו חיבב את ספרי ברסלב. ר' הירש לייב שהבין כי יש דברים בגו, הלך וחיפש אחר ספר זה, והמעט שדלה מתוכו היה בשבילו קצה חוט שהוביל אותו להתקרבות בכל לב ונפש לאורו של רבינו.

לאחר מכן למד באחת הישיבות הגדולות בוורשה שהייתה תחת נשיאות בעל ה"חפץ חיים".

לפרקים היה מגיע החפץ חיים לבקר בישיבה, ולבחורים היתה הזדמנות לשוחח עמו. ר' הירש לייב, שבאותה תקופה היה בעיצומה של התקרבות לחסידות ברסלב, סיפר לחפץ חיים על דרכו החדשה. בתגובה, השיב לו החפץ חיים: "אם בדרך החסידות חשקה נפשך, חסידות ברסלב היא הראויה, שכן אצלם ישנה חשיבות עליונה ללימוד שולחן ערוך ולשמירה על כל סעיף קטן שבו".

בוורשה חבר לנערים בני גילו שבאו כמוהו מבתים חסידיים שונים והתקרבו לחסידות ברסלב; יחד עמם היה עוסק בלימוד ספרי רבינו, כשלא פעם הם זוכים לשמוע דיבורים נפלאים ומחיים מפי וותיקי החסידים כרבי יצחק ברייטר הי"ד, רבי אהרן ליב ציגלמאן הי"ד ועוד.

בשנת תרפ"ב הבריח יחד עם כמה מחבריו את הגבול לאוקראינה, ובחודש תשרי תרפ"ג זכו להגיע תוך מסירות נפש – לאומן.

באומן התחבר עם כמה מהחסידים הנלהבים, ביניהם רבי ברוך געצע'ס, רבי לייבל צרטנר ועוד, ויחד התחממו באורו של רבינו הקדוש ודברו בעצותיו.

בחודש סיון תרפ"ג נשא לאשה את בתו של החסיד הנלהב רבי אהרן מקיבליטש, שנסתלק לעולמו כשנתיים קודם לכן. שמחת החתונה שלו שהתקיימה באומן היתה מיוחדת במינה. כנהוג בימים ההם, התקיימה החופה בערב שבת, והריקודים והשמחה היו במוצאי שבת. בין הרוקדים בלט רבי ברוך געצע'ס בריקודיו מלאי החן וההתלהבות דקדושה. באותו מעמד הקימו עבור החתן קרן, כשכל אחד מהמשתתפים נתן סכום כנדבת לבו. את הסכום שנאסף השקיעו בבית מסחרו של ר' חיים וואדאוואז (ב"ר שבתי ברסלבר) וכך יכול היה החתן לעבוד את בוראו תקופה ניכרת, כשהוא פטור מטרדת הפרנסה.

עם נישואיו, ניגש רבי הירש לייב לעבודת ה' בדרכו של רבינו במלוא תעצומות הלב והנפש. קימת חצות, התבודדות ממושכת ביערות, לימוד תורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ריקודים ומחאת כף – דבר יום יום ביומו, כשהכל סובב סביב הציר המרכזי: ההתקשרות בכל לב ונפש ל"צדיק הקדוש והנורא הטמון פה".

ההליכה לציון רבינו, לא היתה אלא הליכה למפגש עם הרבי, לשוחח עמו, להתוודות לפניו, להודות לו, ומשם, מההתדבקות בנפש הצדיק, באו הרצונות והגעגועים העצומים לה' יתברך, שיכלו להם לשלג ולכפור, לעניות המופלגת ולכל תלאות הזמן.

בחודש ניסן תרצ"ד, הצליח רבי הירש לייב בנסי ניסים לעזוב את רוסיה הקומוניסטית ולעלות עם משפחתו לארץ הקודש.

הוא קבע את מושבו בירושלים העתיקה, והמשיך לעבוד את בוראו כאשר היה באומנה אתו. לכאן העתיק את הרוח החיה של "הניעור בלילה", התבודדות מחוץ ליישוב, השתטחות על קברי הצדיקים ודבקות ב"ליקוטי הלכות", כפי שהיתה נחלתם של האברכים באומן, וכך הבעיר את האש הקדושה בלבם של מקורבים חדשים וצעירי הצאן.

אך עם כל זאת, מעולם לא חש "מאן דאמר"; תמיד הרגיש "זעירא דמן חבריא" ולא כמשל. באחד ממכתביו הוא כותב: "ובודאי אני מאמין שרבינו הקדוש יקיים הבטחתו לנצח, ועל פליטתו הנשאר לו מאומן, מברסלבר קלויז, שהייתי שם פועל פשוט – שבזקנותנו אל יתבייש רבינו הקדוש בנו… שאזכה גם כן להיות עוד בחיים חיותי פועל פשוט אצל רבינו הקדוש, בתורה ותפילה ותשובה,בפשיטות, מתוך שמחה, ולהרגיש קדושת ואור הצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה…"

בכ"ג בחשוון תש"מ, עלתה נשמתו לגנזי מרומים

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support