החסיד המופלג רבי אברהם ב"ר נחמן חזן

נער צעיר הוא אברהם בן רבי נחמן מטולטשין, ולאהבת בוראו ותורתו אין קץ, בשובו לביתו אץ הוא אל ארון הספרים להשביע נפשו בלחמה של תורה, בצימאונו הגדול אינו מניח ספר שאין הוא הוגה בו לעומקו.

רבו בלימוד הנגלה הוא רבי מאיר לייב בלעכער – צדיק נסתר משרפי מעלה שבתלמידי מוהרנ"ת, מלבד זאת זוכה הנער להסתופף במחיצתם של שאר תלמידי רבי נתן, ובראשם אביו רבי נחמן מטולטשין.

לימים יכתוב רבי אברהם: "כל ימי גדלתי בין החכמים בחכמת התמימות והפשיטות, והן המה אנשי מוהרנ"ת ז"ל אשר הפקירו את כבודם בכל מיני הפקרות בעבור האמת."

עודו רך בשנים, הבין כי תענוגות העולם מסתירים מן האדם את אור התורה ולפיכך בחר לסגף עצמו בסיגופים שונים. בין השאר קיבל על עצמו את 'תשובת הקנה' – במשך שנים ארוכות לא דיבר עם איש, עד שסבורים היו שניטל ממנו כוח הדיבור.

מדי מוצאי שבת היה ממלא שק בספרים ובמספר כיכרות לחם, ויוצא אל יערות העד המכתרים את אומן, להתבודדות שנמשכה עד לערב שבת. במקום התבודדותו, על גדות נהר, צלל למעמקי תורותיו של רבינו הקדוש ושפך דמעות כמים שיפתחו בפניו שערי מאמריו הנוראים, למען יזכה לדבוק באורחותיו, עד שמרוב בכייה נעשו עיניו נפוחות.

נוהג היה רבי אברהם בן רבי נחמן מנעוריו 'ללכת' במשך חודשים ארוכים עם מאמר אחד ממאמרי רבינו ו'לחיות' אותו, וכשסיים את המאמר היה מפרש שיחתו לפני בוראו בדיבורים לוהטים כגחלי אש – התבודדות הבנויה כולה על התורה שלמד. שם, הרחק מהמון העולם כלתה נפשו בכיסופים למלכו של עולם, ולמי שגילה מאמרים קדושים אלו .

היה זה בימי ילדותו, כאשר התלווה פעם עם אביו בלכתו לאהל ציון רבינו, בדרך החלו להיזרק לעברם אבנים רבות על ידי אנשים ריקים, ראה אביו רבי נחמן שהמצב מגיע לכדי סכנת-נפשות, הוריד את מעילו ועטף עמו את בנו על-מנת לגונן עליו ממטר האבנים, כשהוא אומר לו: "אני כבר זקנתי, אולם אותך עוד יצטרכו בעולם…"

בהיותו ילד זכה לחזות בפני קדשו של רבי נפתלי תלמיד רבינו, ושנים רבות לאחר מכן היה מספר היאך התפלל רבי נפתלי בדביקות עצומה: "לך ה' הגדולה, הגבורה והתפארת…"

ספרו 'כוכבי אור' על ארבעת חלקיו הינו בבחינת "גדול שימושה יותר מלימודה." בין גוויליו מתגלה לעין-כל גדולת רבינו ותלמידיו הקדושים. החלק הראשון 'אנשי מוהר"ן' מכיל סיפורים מהימנים על רבינו ותלמידיו, ובעיקר מוהרנ"ת ואנשיו הנאמנים. בחלק השני 'אמת ואמונה' מרחיב רבי אברהם לדבר במעלת האמונה הקדושה שהיא יסוד הכול. 'חכמה ובינה' הוא חלקו השלישי של הספר, אשר כולו סובב סביב עניין אחד: גדולת רבינו. האחרון והרביעי הוא חלק 'ששון ושמחה' המדבר במעלת מצוות השמחה בה,' בתורתו ובצדיקיו.

מקור השיחות והסיפורים שבספר הוא מאביו הגדול רבי נחמן מטולטשין ושאר תלמידי מוהרנ"ת, עליהם הוא כותב: "מצווה וחובה עלי להודיע לדורות הבאים את דבריהם אשר שמעתי מפיהם, כי לא נעלם ממני עוצם אמיתת דבריהם."

בשנת תרנ"ד עלה רבי אברהם בן רבי נחמן לארץ הקודש, וממנה היה נוסע מדי שנה לאומן לראש השנה. בפעם האחרונה, נסע לאומן בראש השנה תרע"ד, אולם אז פרצה מלחמת העולם הראשונה ושוב לא יכל רבי אברהם לחזור ארצה והוא נותר באומן.

היה זה חסד השם, שכן שם פגש אותו בחור צעיר, לוי יצחק בנדר שמו, והפך להיות תלמידו המובהק. לימים הפך רבי לוי יצחק לאחד ממקימי עולה של ברסלב בארץ הקודש כאשר עלה אליה, בשנת תש"ט.

נסתלק לשמי רום ביום כ"ט בכסלו שנת תרע"ח ונטמן בבית הקברות החדש באומן

ביוגרפיה נרחבת של רבי אברהם ב"ר נחמן – ראו כאן