"הקב"ה רמז לי: אני גזרתי, אתה אל תתערב"

אהרן גרנות, כתב עיתון משפחה ביקר אצל ר' יועז דאודי, ששני ילדיו נספו ורעייתו ובתו נפגעו קשות בשריפה שפרצה בביתו לפנות בוקר, והביא את דבריו המחזקים ומלאי האמונה:

"בקדמת האוהל, על גבי מזרון, יושב אבי המשפחה ר' יועז דאודי ומקבל את המנחמים העוברים על פניו. במקום לנחם הם יוצאים מנוחמים ומחוזקים. רבים מהם מקבלים על עצמם, אחרי המפגש הבלתי אמצעי אם ר' יועז עוד מצוות ותוספת של שיעורי תורה. פיו של ר' יועז, בעל תשובה וחסיד ברסלב, אינו מפסיק מדבר אף לרגע. אסור לבזבז זמן. אם אפשר לחזק עוד יהודי, אם צריך לחזק בתשובה – כל עוד הלב פתוח לשמוע את דבריו של אב שכול ששיכל את שני בניו.

הס משתרר באוהל הגדול, כשהאב מגולל בפנינו את סיפור המעשה. כולם עושים את אזנם כאפרכסת, לשמוע את סיפור האסון. דומה כי זאת הפעם הראשונה שבה הוא מספר באופן מלא את מה שקרה שם, מנקודת מבטו:

"מדי יום אני משכים קום והולך לתפילה. בשעה 5.30 התקשרה הבת שלי. חשבתי שהיא סתם התעוררה והתקשרה אלי בטעות, אבל לא הייתי שקט. ניסיתי להתקשר הביתה ושוב ענתה הבת. ביקשתי שתקרא לאמא והיא אמרה לי שאמא עסוקה. לא העליתי בדעתי במה היא עסוקה. שוב התקשרתי וכבר לא הייתה תשובה. לא בבית ולא בטלפון הנייד.

המפתח נמס ביד

"מקץ מספר דקות התקשרו אלי שכנים ואמרו שעשן עולה מהבית. רצתי הביתה. כשיצאתי מהמכונית ראיתי את פטריות העשן שעלו מהבית. הלב שלי הלם במהירות, חשתי שאני בתוך אסון. התקרבתי לבית וראיתי כיצד השכנים מנסים לפרוץ את הדלת ואינם מצליחים. אמרתי להם "חכו, יש לי מפתח של הדלת". הכנסתי את המפתח לדלת, אבל המפתח נמס מהאש והדלת לא נפתחה. זה היה העיכוב הראשון שסידר הקב"ה, משום שבשמים נגזרה הגזירה. הקב"ה כאילו רמז לי: "אני גזרתי ואתה אל תתערב…"

"הגיעו למקום מכבי האש, אבל לא היו להם כלים מתאימים. עליתי לגג דרך הפיר, ואינני יודע כיצד מכבי האש לא עשו זאת. זאת הייתה אולי המניעה השניה שסידרו מהשמים. כשגוזרים למעלה, אז אין אפשרות לשנות. שמעתי את צעקות הילדים. ראיתי את הבת שלי שעמדה על אדן החלון, וקראתי לה שתקפוץ למטה. היא קפצה, עכשיו היא מאושפזת בבית החולים במצב אנוש. בנתיים פרצו את הדלת והתחילו להוציא את הגופות…"

גופו של ר' יועז רוטט. הוא מליט את פניו בידיו ורועד מבכי. תוך כדי כך הוא ממשיך לספר את סיפורו.

"למטה עמדו אמבולנסים של טיפול נמרץ וניסו להחיות את הילדים. באותו רגע אמרתי לכולם שאני מקבל את הדין וכל מה שעושה הקב"ה לטוב הוא עושה, ומה שהוא גוזר אני מקבל בלב שלם. התכוונתי לכך בלב שלם.

"בנתיים הבחנתי שאת התינוק הקטן שכחו. התברר שאשתי הוציאה אותו מחוץ לאדן החלון וסגרה את החלון כדי שלא ישאף את העשן. הוא היה שקט ורגוע ופשוט לא שמו לב אליו. מספר אנשים עלו למעלה והחלו לחפש אותו. מקץ מספר דקות מצאו אותו. באותו רגע נדרתי אלף שקלים לצדקה, עבור הצלת הילדים. כשיבריאו המאושפזים, נעשה סעודת הודיה לקב"ה על רחמיו, על מה שהותיר בחיים.

אני נפרד מכם ילדים

"נסעתי מיד לבית החולים רבקה זיו. הכניסו את כולם לחדר הטראומה. גם שם הייתה דרמה לא קטנה. כל שהכונה הגיעה. מייד התארגנו מניינים לתפילה ולאמירת תהלים. התפילות הבקיעו שערי שמים, אבל הקב"ה אמר לנו 'לא', ולקח לי את שני הילדים".

שוב מפסיק ר' יועז את סיפורו וגופו רועד מבכי.

"אני מקבל עלי את הדין!" הוא אומר לפתע. "הקב"ה נתן לי פקדון לשנתיים והיה עלי להחזיר אותו. אין לי כל טענות לקב"ה"…

• מהיכן הכוחות?

יש סיפור בגמרא על ברוריה, אשת רבי מאיר, שנפטרו ילדיהם בשבת. אשתו החביאה את הילדים בעליית הגג כל השבת, על מנת להסתיר את העובדה הזו מרבי מאיר בעלה. רק אחרי שבת היא הודיעה לו על האסון בצורה מיוחדת במינה. היא שאלה אותו מה הדין של שומר שקיבל פקדון לזמן קצוב, האם עליו להחזיר את הפקדון או לא. רבי מאיר השיב לה שחייבים להשיב את הפקדון. 'אז גם אנחנו קיבלנו פקדון ועלינו היה להשיבו לשמים', אמרה ברוריה, וסיפרה לבעלה על האסון שפקד אותם.

"סיפרתי את הסיפור הזה בהלוויה. אמרתי לילדים שלי: 'אני נפרד מכם, אמא מאושפזת בבית החולים פצועה, היא לא הספיקה להפרד, אז תתפללו עליה שתבריא'.

"אני חוזר ומצהיר, לא איבדתי קורט אחד של אמונה בבורא עולם בנסיון הזה. אני מאמין שהכל משמים ואני מקבל על עצמי את הדין באהבה. עכשיו המבחן של האמונה, האם היא אמיתי או לא. אם אני באמת מאמין בבורא עולם ובהנהגותיו, האמונה הזו אינה צריכה להסתיים ברגע שהקב"ה גוזר עלי גזירות שאינן נעימות לי. הקב"ה כולו חסד ורחמים והוא יודע מה הוא עושה.

אבא שבשמים, תרחם

"שאלת מה מקור הכוחות שלי, ואני רוצה שתכתוב – מקור הכוחות שלי הוא רבינו נחמן בן פייגה (מברסלב. א.ג.) זכותו תגן עלינו, שלהדרכותיו ולעצותיו אני קשור זה עשור. הוא מקור הכוח שלי, הוא מקור האמונה שלי ובזכות ספריו והדרכותיו אני מסוגל להתמודד עם החיים ועם האסונות האלה. הוא גילה לנו את סוד ההתבודדות והדיבור הישיר עם הקב"ה. אנחנו הולכים מדי יום לשדות, עושים תשובה, מבקשים מאבא שבשמים לרחם עלינו. כך עשינו בעבר, כך נעשה גם הלאה. ומתוך הדו-שיח הישיר עם הקב"ה, נמשיך להתמודד עם מה שקרה. אשתי בעזרת השם תבריא וכך גם בתי. נאסוף את שרידי חיינו, נשקם את דירתנו ונמשיך לשים את יהבינו על הקב"ה. רק הוא יודע מה הוא עושה."

כך אומר ר' יועז, והאנשים הרבים היושבים סביבנו במעגל רחב קולטים את המסר, מפנימים את שיחת המוסר החשובה ביותר ששמעו בימי חייהם. דומה כי גם שוכני העפר בקברי הקדושים בבית העלמין העתיק של העיר צפת מסכימים. שרשי האמונה והבטחון בה', שהם זרעו כאן במשך מאות בשנים, מנביטים זרעים ושתילים של אהבה אין סופית לבורא העולם, שאותה אנחנו אוספים אלינו וחוזרים הביתה עם מסר של שלמות מפי האב השבור. כי אין יותר שלם מלב שבור, אמר פעם האדמו"ר רבי מנדלי מקאצק זי"ע.

(עיתון חדשות משפחה, יב בתמוז תשס"ז)