ניגון שמחה (לכאורה מקורו בניגוני חסידי חב"ד), "מי יתן לי אבר כיונה", אותו שרו חסידי ברסלב במשך שנים של ציפיה וכיסופין לנסוע לציון רבינו הקדוש באומן, בשנים בהם השלטון הקומוניסטי מנע כל אפשרות כזו. והיו אז שרים את הניגון הזה, עם המילים, בלב מלא ציפיה וכיסופים ורצון, לזכות לעלות ולפקוד את ציון רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, באומן שבאוקראינה. הכיסופים היו כה גדולים, עד כי – לדוגמה – באחד ממכתביו, כותב רבי יצחק ברייטר: "מוכרח אני להפסיק כתיבתי מגודל ההשתוקקות והגעגועים והבכיה, אשר מתעוררים בקרבי בזכרי את עבודת משרתים באי היכל בהיכל, עולי ציוּן ברננה…" (ראו גם, למשל, בסיפור "תבואי תשורי מראש אמנה").

כך גם הוא כותב במכתב אחר: … "גם אין אנו מבינים: במכתב אחד אשר כותבים כי הציון פתוח שלא כדרך הטבע, ובמכתב שני כתוב כי סגור ומסוגר בגדר. ולמה אתם יראים לכתוב מפורש, הלא אינכם וכו', ולמה אינכם כותבים בפירוש מה שאתם יודעים, ותשיבו לנו מפורש משלום הציון. כי עיני כל ישראל כלים לשמוע עכ"פ כי הציון חפשי. ונבקש מאד כל אנ"ש שיודעין מה מאומן בית חיינו, שיואילו להודיע לנו מפורש, כי אין לנו כוח לכליון עיניים כזה, ואתם כותבים ברמז ובסוד, הלא אינכם באומן, ולנו אתם יכולים לכתוב הכל."

את הניגון שרו חסידי ברסלב על המילים:

מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה צִיוּנוֹ הַקָדוֹשׁ אוּמַנָה

והם מבוססים על הפסוק בתהלים (נה,ז): וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה, וכפי שמפרש המצודת דוד שם: "הלואי היה לי כנפים לעוף בהם כי אז הייתי פורח למרחוק לשכון שם"

ביצועים נוספים לשיר מי יתן לי אבר כיונה: ברסלב – ניגוני נשמה