ובתה אדם, להזכיר לעצמו תמיד את יום המיתה הקרב ובא בכל רגע, שעל כן שרו: "הננו כאן, הננו שם, הננו מונחים במקומינו הסופי; הנה שוכרים דירה נאה, הנה מובלים כבר לקבורה", כי על כן, החיים זמניים המה, טסים – ומסתיימים, שאז נצטרך ליתן דין וחשבון על כל מעשינו.