כשבתים נחרבים – מתגלים אוצרות…
אפילו החולה המוטל על ערש דווי, מחזקין אותו הרבה, ואומרים לו שלא ייפול בדעתו, ויחזק עצמו בכל עת. וכן באמת חוזר החולה לאיתנו ובריאותו על-ידי שמחזק את עצמו ומבריא את עצמו, ואינו נמשך אחר עצלות וכבדות חוליו, כי על ידי זריזותו והתחזקותו חוזר לבריאותו באמת. (משיבת נפש)

באור פני מלך – חיים
רק ישראל יכולים לאצור בתוכם את השמחה כמתנה. להם היא ניתנה, ולא לאחרים. החיות הכי הגדולה נמצאת במקום הפנימי ביותר, וכל מי שיתאמץ לחפור לשם, ימצא נשמה קדושה. הוא זה שיוכל לקנות את השמחה כדבר…

הסיפור נגמר…
למה להיות אני, אם ממילא זה יהיה חסר תועלת? נפלנו, וכאן כבר אי אפשר למצוא את כבוד השי"ת, אז אפשר להודות שיצאנו מהסיפור. למה להמשיך לבקש, אם ממילא לא תהיה לזה השפעה במציאות? מה הסיכוי…

לבחור במסלול האמיתי
גם אם האדם בחר לשים את עבודת ה' כתכלית חייו ורוצה לחיות עבור יעד אמיתי, מבלי שהוא שם לב לכך, הוא ממשיך לחיות באותה תבנית שהוא חי מקודם. גם הוא רוצה להגיע למדרגה מסוימת בצורה…

אין עצב בעולם
כל עצב מנסה להפוך את החסרונות שבנו למציאות קבועה וקיימת, ופעולה זו היא המכאיבה לנו כל כך. אך האמת פשוט אינה כזו. אם יש צער, סימן שאין השלמה. משמעות הדבר היא שהצער בעצמו מורה לנו…

שמחה זורחת
בפורים, כאשר מופיעה ההארה הפנימית בה "עוז וחדווה במקומו" ומזריחה את האור שלה על כל הרע, השבור והעצוב, הכל מתהפך לשמחה. כל הקלקולים רק הובילו קדימה, כל הנפילות רק הולידו אור חדש. בפורים דברים לא…

אחד בעולם
לכל אחד יהיו מניעות בתוך העולם שלו. העולם גדול, מלא סתירות, מלא דברים המרחיקים מה'. היחידות לא מתעלמת מהם אלא ניגשת אליהם בצורה האמיתית - מתוך ידיעה שנוכל להכיל עולם באחדות רק כשנהיה אחד בעצמנו,…

כשבתים נחרבים – מתגלים אוצרות…
ביאוש יש רק אַיִן, לא קיים שם מרחק. אור רחוק הוא כמו אור רחוק שמנצנץ בלילה. הוא אומר לי שיש לי לאן ללכת, שיש אור, ושהאור הזה מדבר איתי. כמו ביהלום, כשהאור מסתלק מתחילה ההזדמנות…

היציאה מהגבולות
אם לא נסתכל כמה 'גרנדיוזי' היה המעשה שלנו, נצא מהגאווה המטופשת הזאת, ונהיה ענווים, נפסיק לרצות לממש את עצמנו בעוצמות, נוכל לשמוח בדבר הקטן ביותר. ואזי שמחים בשמחה שונה לחלוטין (משיבת נפש)