הוא היה אומר
אל הקודש פנימה
"האם היינו יכולים בכלל להניע את הרגליים להכנס אל חדר קדשו? וכיצד היינו צועדים אז, באיזה הכנעה באיזה אימה ויראה ובושה נוראה שאי אפשר לתאר ולשער, האם היה עולה אז על דל שפתותינו צל של חיוך או שחוק, האם היה לבנו נתון להסתכל אז על סביבתינו למצוא מאן דהו לשוחח ולפטפט עמו על דא ועל הא?"
