בוכים ומתגעגעים
להבות אש ענקיות עלו אל על. המקדש בער כולו. שמריהו החל לבכות, אך לא לבדו, מאות אנשים עמדו, מביטים על הזוועה ובוכים בקול... הן על המקדש נלחמו, עליו סיכנו נפשותיהם, עליו שיכלו בניהם ובנותיהם, עליו נהרגו בעליהן ונשותיהם, ה מ ק ד ש ב ו ע ר...

בניין וחורבן…
משנשרף בית מקדשנו - כותב רבינו - נתעלם כביכול שם ה' וארבעת היסודות עליהם מושתתת הבריאה אכולים באש; אך כעת יושב השי"ת ומצפה לחזור ולבנותו, ומשום כך "ראוי לנו שלא לעכב ח"ו בנין בית המקדש,…

ביום רעה ראה…
בימי בין המצרים אנו עוצרים את שגרת החיים, לא שומעים כלי זמר, מסיחים דעת מכל דבר שמחה אחרת ומתמקדים בלזכור את האבל. אבל איננו מתאבלים על העבר, כי מה שעבר עבר; אנו מקוננים על העתיד,…

אני הגבר ראה עני
דומה כי בחודשים האחרונים אין צריך הסבר על אבל מהו, ועל צער מהו ועל פחד וחשש. מגיפה? חווינו. מלחמה? אנחנו בעיצומה ה"י. הקינות יאמרו כמעצמן; אני הגבר ראה עני – אני ממש, עני ממש... אבל…

שבעה עשר בתמוז
בתמוז צריך להמשיך הזכרון, לתקן את השכחה, מאחר שבעטיו של חטא העגל שיבר משה את הלוחות, ושוב לא היה כח בלוחות השניים - מעשי ידי משה לפעול את פעולת החריתה בלב ישראל בעוצמה כה רבה…

אֵיכָה – אַיֶכָּה
הגלות בה אנו נמצאים היא גלות מרה מאוד. ללא ספק, יש כאן מקום לזעקה איומה. אך נדרשת כאן זהירות רבה. אותה זעקה, כשהיא מביעה אוזלת יד וייאוש, הריהי עצמה הגורם לחורבן. לעומת זה, זעקה שמביעה…

ריבוי אור – חורבן
לא רק מיעוט אור, החושך הרוחני שעלול ליפול על האדם, עלול לגרום לחורבנו הרוחני, כי אם גם להיפך, וביתר עוז: ריבוי אור, ללא הכלים המתאימים להכילו, עלול לגרום לחורבן איום ונורא. ריבוי אור כזה נגרם…

בכי של תקוה
באותו היום ממש, בו הפך ליבנו נגוע ביאוש - אנו בוכים כבר אלפיים שנה, בכל שנה מחדש. אלא שהפעם בכיינו שונה לחלוטין. בכי מתקן, שבכל פעם עמוק יותר "ממתיק" ומרפא את ארסו של הבכי ההוא.…

בכי של תקווה
ימי האבל של בין המצרים אינם עוד "מעמסה" של צער מיותר ונוסף על כל צרותינו. זוהי תקופה של התבוננות מזוככת וממוקדת בשורש הסיבות לכל מצוקותינו, זוהי הסתכלות בלב ליבו של השבר, על מנת לצאת ממנו…