הצדקה מושכת רחמים מן השמים וממתיקה דינים. על ידי מצוות הצדקה ניתנת אפוא בידינו הזדמנות נפלאה לבטל את חרון אף ה' בעולם ולהפכו לרחמים ולרצון.
שכן כח הדין שבבריאה מהווה מקור ההתעלמות מן העני, לכן כשאנחנו שוברים את תחושת האדישות הזאת ומשתדלים לרחם עליו, לחוש את צערו ולסייע לו, אנחנו נותנים כח למידת הרחמים שבעולם כולו להתגבר על מידת הדין. שהרי כלל הוא: "בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט, ו) – האדם מכוון כנגד כוחות ההנהגה האלוקית, ופעולותיו משפיעות עליה לטוב או להיפך.
זאת ועוד, העני שרוי בדוחק ומידת הדין מתוחה עליו, כך שכאשר מתנהגים כלפיו בחמלה, וממתיקים את מרירותו, זו הזדמנות מצוינת להפוך עוד חלק ממידת הדין – לרחמים ולרצון.
ענין זה אפשר ללמוד מהמנחה שיעקב אבינו שלח לעשיו כדי לבטל את כעסו. שהרי גם הממון שנותנים לגויים בגלות נחשב לצדקה, כפי שלמדה הגמרא (בבא בתרא ט ע"א) מהפסוק "ונוגשיך צדקה". כך שכאשר אנו סובלים מעול הגויים ואיננו מורדים בהם – גם זה הוא המתקת דינים.
לכן אמר יעקב: "ולקחת מנחתי מידי… ותרצני" (בראשית ל,ג). לאמור, שעל ידי המנחה שלי, שהיא צדקה, ככתוב "מגישי מנחה בצדקה" (מלאכי ג), המתקתי את הדין בעולם עד שאפילו אתה תתפייס עמי "וַתִּרֵצִני".
(ליקו"מ ח"ב, ד)
