מלב בוסר ללב בשר
ו׳ בתמוז תשע״ט
על כן בט"ו בשבט, שאז מתחילים האילנות ללבלב בפנימיותם ולהתחדש, גם האדם מתחיל להתחדש ומתחיל בו תהליך "ההבשלה" של ליבו – להפוך את ליבו מלב בוסר ללב בשר ואז מתחילה התעוררות בלב האדם והוא מתעורר מתרדמתו ומבקש להרגיש את מה שסביבו… (ט"ו בשבט)
ט"ו בשבט
מלב בוסר ללב בשר
"ט"ו בשבט", מובא בספר 'שם משמואל', "הוא יום שמחה לעם ישראל. לא אומרים בו תחנון ושמחים בו."
מה מיוחד ביום הזה? הרי לא נעשה בו שום נס מיוחד לעם ישראל שבשלו ראוי לא לומר תחנון.
בט"ו בשבט קורה משהו מיוחד – השרף עולה באילנות והפירות חונטים. משמעות השרף העולה באילן היא שאותו נוזל שזורם באילנות ומחיה אותם, שהיה רדום עד עתה, מעתה הוא מתעורר ועולה באילנות, מזין ומעורר את האילן לחיים.
ומשמעות ה'פירות חונטים' היא – שהפרי עובר את שלב הבוסר ומאותו רגע ואילך הוא מתחיל את תהליך ההבשלה.
ט"ו בשבט, אם כך, הוא זמן של התחלה חדשה ומרעננת, וגם זמן של שינוי ופריחה חדשה. התחלת תהליך ההבשלה.
איך כל זה קשור לעם ישראל ועל מה אנו שמחים ולא אומרים תחנון?
התורה אומרת בספר דברים "כי האדם הוא עץ השדה", ומסביר הרמב"ן שבעץ פרי יש נפש ואין כורתים אותו לחינם, כי אז הכורת – כאילו נוטל נפש ממש.
ה'שם משמואל' מסביר שישנן הקבלות בין עץ השדה הנותן פרי לבין היהודי.
לאילן יש שורשים וענפים והוא נותן פירות, וכן האדם – יש לו שורשים עליונים. כי שורש נשמתו מגיעה עד גבהי מרומים והוא יונק דרכה אור מאת הבורא וכן יש לו ענפים שהם מעשים טובים ותורה ותפילה וגם פירות טובים שהם המלאכים הנוצרים בעקבות המעשים הטובים שלו.
כמו שבפרי יש רוחניות וגשמיות כך גם בפירות שמוציא האדם יש רוחניות וגשמיות. הגשמיות שבפרי היא הפרי עצמו והרוחניות שבו היא הריח והטעם שבו שמעידים על הנפש שבפרי. גם במעשים טובים של האדם יש גשמיות והיא המעשה עצמו והרוחניות היא האור הרוחני היוצא מהמעשה.
על כן בט"ו בשבט, שאז מתחילים האילנות ללבלב בפנימיותם ולהתחדש, גם האדם מתחיל להתחדש ומתחיל בו תהליך "ההבשלה" של ליבו – להפוך את ליבו מלב בוסר ללב בשר.
מתחילה התעוררות בלב האדם. הלב מתעורר מתרדמתו ומבקש להרגיש את מה שסביבו; מבקש לאהוב את הקב"ה ואת עם ישראל באמת; מבקש להתרגש מדברי תורה ולחוש בצער השני ובשמחתו.
רבי נתן אומר, בהלכות עורלה הלכה ג', שכמו שעל האילן עוברות שלוש שנים בהם הפרי אסור לאכילה בשל איסור עורלה, כך גם על לב האדם עוברות שלוש קליפות לפני שהלב מוכשר להיות "פרי בשל" לעבודת השם.
שלוש הקליפות הן – ענן גדול, רוח סערה, ואש מתלקחת.
ענן גדול
זו קליפת ההסתרה. הכל נראה מעורפל ולא ברור. מעונן. לא יודעים לאן לפנות ומה קורה עם חיינו, מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים
רוח סערה
זה סערות הנפש. חוסר מנוחה. אין שקט פנימי, מתרוצצים ממקום למקום לחפש סיפוק.
אש מתלקחת
זוהי אש התאוות שרותחת בנו ומרתחת את גופנו לעברות חלילה, תאוות שבוערות ומאיימות לשרוף את הכול השם ירחם.
כמו שהפרי אסור באכילה בשלושת שנות העורלה ורק בשנה הרביעית הוא מותר, כך גם אם נתגבר על שלושת הקליפות הללו, שחייבות לעבור עלינו לפני שנוכל להבשיל את ליבנו לעבודת השם, ולא נתרשם מהם ונדע ונחזיק חזק בדעתנו שלמרות כל מה שעובר עלינו הקב"ה לא עזב אותנו ונמצא איתנו בכל מצב ובכל זמן – אז נזכה להגיע ל"שנה הרביעית" ונכנס לגדר "פרי כשר להשם".
ורבי נתן נותן עצה כיצד להתגבר על הקליפות הללו: כנגד שלושת הקליפות יש לנו את שלושת המוחין הקדושים חכמה, בינה ודעת.
חכמה
אותיות "כח מה". זה בחינת התכלית. להחזיק חזק בידיעה שיש תכלית ומטרה לכל מה שעובר עלינו בימי חיינו, ושבאנו לעולם הזה לתכלית אחת והיא קרבת השם. אם נהיה חזקים בחיבור לתכלית, כל הסערות והעננים והשריפות שבעולם לא יזיזו אותנו חלילה מהכיוון שלנו.
בינה
זו הידיעה שבכל מה שקורה לנו יש תבונה עמוקה. הקב"ה "מדבר" איתנו בכל מה שקורה לנו. עלינו לחיות את חיינו עם עיניים מתבוננות: מה עלי ללמוד ממה שקרה כאן? מה השם רוצה ממני? לבנות את עצמנו נדבך על נדבך. בחיים שלנו יש לימוד עבורנו. עלינו רק להתבונן ולא להירדם והמסר יגיע אלינו ויעזור לנו להשתנות ולהשתפר.
דעת
זה בחינת חיבור. "וידע אדם את חווה אשתו". הדעת הקדושה זו הידיעה שהקב"ה נמצא איתנו בכל מקום ולא משנה היכן אנחנו. גם אם אנחנו מונחים בשאול תחתיות ומתחתיה גם שם נמצא הקב"ה איתנו. יתכן שהוא מרחיק אותנו ממנו או מייסר אותנו כי עשינו מעשים לא טובים, אך כל אלו הם כמו אב אוהב שמחנך את בנו האהוב. "את אשר תאהב תוכיח". כמו שאב רוצה לחנך את בנו ולהוביל אותו לדרך הנכונה ולכן הוא מייסר אותו, כך מייסר אותנו אבינו שבשמיים לעיתים, אך תמיד מתוך "ליבו" האוהב. אם נדע שהשם אוהב אותנו בכל מצב ,יהיה לנו כוח לעמוד בכל מה שעובר עלינו עם שלושת הקליפות שחייבות לעבור עלינו לפני כל תהליך "הבשלה".
שלושת המוחין הללו הם כמו מחיצה שמגינה עלינו מפני סערת החיים המשמשת לנו כספינה יציבה בים סוער.
אומר רבי נתן – החיים שלנו הם מלחמה בלתי פוסקת בין הגוף והנשמה. הגוף מושך למטה לתאוות והנשמה שואפת למעלה לרוחניות. בזמן שזה עולה זה יורד. מהרגע שאכל אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע, מיד התחזק כוח הגוף על הנשמה, ומאז התפקיד שלנו הוא לחזק בכל יום את כוח הנשמה על הגוף ולרתום את הגוף לקדושה, שהנשמה תהיה המובילה והגוף יהיה העבד שלה ויעשה את רצונה.
בט"ו בשבט קורה תיקון חטא עץ הדעת (שקרה אף הוא בפרי העץ) בכך שהלב מתעורר בכיסופים חדשים להשם ומעורר את כוח הנשמה, וכך מתגבר כוח הנשמה על כוח הגוף ואנו אוכלים את פירות עץ השדה ממקום של הכנעת הגוף וזה תיקון החטא.
גולשים צפו גם ב:

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.

כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…

המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…

בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…

מחשבות ודמיונות
"כשעושין שחוק וקומדיה, אזי נוסע אחד ומכריז וחושב כל הדברים שיעשו על הקומדיה. ואף שהוא תאווה לשמוע, אף על פי כן, אין זה השחוק בעצמו. וכן, כשבא להחדר שעושין שם הקומדיה, יש שם מצוייר על…

אני הגבר ראה עני
דומה כי בחודשים האחרונים אין צריך הסבר על אבל מהו, ועל צער מהו ועל פחד וחשש. מגיפה? חווינו. מלחמה? אנחנו בעיצומה ה"י. הקינות יאמרו כמעצמן; אני הגבר ראה עני – אני ממש, עני ממש... אבל…

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ?
מדוע נחרב בית המקדש?! על איזה עוון גלו בני ישראל בגלות קשה שכזו!? מה גרם לכך שאבדנו מארץ ישראל?! לימוד עמוק מתוך דברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

איכה ישבה? בדד!
אם מטרת התוועדות החברים היא להאיר זה לזה ולקבל זה מזה, איך יתכן שכשיצאנו מאותה התקבצות נשרנו אותו דבר ולא השתנינו רוחנית במאום? למה איני חש בשום התרוממות רוחנית לאחר 'שיחת חברים'?

גביע מתנה לרבי
הם יצאו לדרך מבעוד מועד, שבוע לפני ראש השנה, והביטו בשמים שצבועים היו באפור קודר, גוון שאינו מבשר טוב. אם תהיה הדרך מלווה בסערות של שלג ומלאה בתקלות ועיכובים לא יספיקו להגיע לראש השנה... (סיפורים)

אומן אומן ראש השנה
באמת, רואים בחוש שכולם בסוף מסתדרים, אף אחד לא נשאר רעב או נטול שינה ואם לשפוט לפי מבע פניו של בעלי בימים שלאחר ראש השנה אצל הצדיק – אף אחד גם לא ממש סובל. הלוואי…