יושב לו אדם בבור חשוך, מגשש ומחפש דרך מילוט. מרחוק נראית קרן אור דקיקה, והוא יושב וחושב 'כדאי? כדאי לנסות לצעוד לכיוון? הייתכן ששם יימצא פתח? והלא האור כל כך קטן! וכשהוא ניאות לבסוף לנסות, מוביל אותו הנצנוץ הזעיר לעבר פתח של ממש. לחופשי.

* * *

כולם מחפשים, תשאל אותם 'מה', והם ישיבו 'שלימות'. אדם מחפש פרנסה, אבל שתהיה מושלמת כמובן; בית, שיענה על כל הדרישות; רוחניות, מושלמת. מעניין לגלות את המשותף לרובם – כמעט אינם משיגים מאומה. אנשים חולמים על הכל ואינם מגשימים מחצית, מדוע? משום שאינם יודעים איך מחפשים שלימות אמיתית. יתרה מזו, חיפוש שגוי לא רק שאינו משיג, הוא גם מאבד. על מנת שהחיפוש ישיג את המטרה יש לכוון אותו בחכמה, להתמקד בנקודה. איזו נקודה?

הנקודה האמורה היא סודו הגדול של כל מצליח אמיתי. מי שלומד לחפש אותה ומשתדל שלא להתפתות ולהתפעל מהסביבה – ימצא לבטח את ההצלחה. אנשים מחמיצים את הנקודה רק מפני שהם טרודים בהתפעלות מנקודות של אחרים. ההצלחה האמיתית שמורה למקדישים את חייהם לחיפוש הנקודה הפרטית תמיד, גם לפני השגת השלמות.

גם בלימוד התורה הדברים אמורים. שאיפתו של יהודי היא להשיג שלימות. השאיפה ראויה אך הכיוון לפעמים מטעה ומבלבל. לכל אדם כלים ויכולות משל עצמו, ואם הינך מתפתה להסתכל בגמרא של החבר, יתכן והחמצת את העמוד שלך, את הנקודה השייכת לך. בחינוך יודעים כולם לדקלם עד כמה חשוב העידוד, בחינוך הנפש העצמית יודעים על כך פחות. כמה מוכן אדם להקדיש לנפשו היקרה עידוד ותקווה? ככל שניאות להקדיש חשיבות ויוקר למעשים הפשוטים והפעוטים – כך נגלה יותר ויותר איך ההצלחה שרויה זה מכבר במחיצתנו.

אלף זעירא

בפרשת השבוע נאמר 'ויקרא'. השי"ת קורא למשה ומורה לו על עבודת הקודש והקרבנות. זה עתה הסתיימה מלאכת המשכן, היא באה כתיקון לחטא העגל, כעת הגיעה השעה לכונן בעולם מקום של קדושה. איך עושים זאת? הכל תלוי באות אלף אחת, זעירה, התלויה בסוף תיבת 'ויקרא'. אותה אלף מאלפת ומלמדת כל יהודי איך בונים משכן להשם. האות הזעירה הזו רומזת לנקודה, הנקודה הטובה שרביז"ל מלמד עד כמה יהדותנו וכל תקוותנו תלויים בה. הנקודה הזו משמעותית מאוד. לחיות עימה או בלעדיה זה כמו להיות עם משכן או בלעדיו. המשכן הוקם מנקודות, כל אחד הביא נקודה טובה, חוט, פריט, מחצית השקל. אצל משה רבינו הן הצטרפו ונעשו מקשה אחת. משכן להשם.

חייו של כל יהודי רצופים טוב. רגעים לאחר שקמת משנתך תוכל כבר ללקט סביבך אוצר מרשים של נקודות הוד. במהלך יום בודד מצטברים סביבותיך אוצרות. אין זו גוזמא, מדובר באוצרות! קמת לפני מלך מלכי המלכים. הודית לו. נטלת ידיים וגירשת טומאה. צעדת לבית הכנסת. עשית חסד. נתת פרוטה לצדקה. נשקת למזוזה. חשבת אמונה. התעטפת בטלית. הנחת תפילין. הגיליון צר מלהכיל את ההמשך. איך בכל זאת באמצע היום הינך עלול לעצור ולשאול: איך נעשים שמחים? האם אני שווה? אלא מאי – הפרטים הללו קיימים אך אינם נראים בעיניך. אמת, את הנקודות הטובות יש לאסוף, לצבור, ולהקים מהם משכן.

ללקוט ניגונים

למען האמת הנקודה הטובה איננה קטנה, היא עצומה! ההקטנה נדרשת מאיתנו. כדי למצוא את הנקודה הטובה וכדי לחוש במחיצתה את השמחה האגדית של 'אזמרה' – יש להקטין ולצמצם את העין. לא להתפזר. להתמקד בטוב האינסופי שמופיע כמו נקודה ועוד נקודה במרחב שסביב. הנקודות הטובות מסוגלות להאיר יותר מגלגל השמש, אך כמו אבנים טובות, הן פזורות בתוך גבעות של חול. העולם מלא בהבלים, בחשיבות מזויפת וכבוד מדומה, בהצלחה מסחררת ודמיון פורה. הנקודות הטובות מצויות בהחלט אך הן יאירו רק יחד, לכשנקבוץ אותן ונעשה מהן תכשיט של אמונה.

חודש אדר הוא גורלי. להווי ידוע: מתנהלת כעת ממש מלחמה. עמלק מול ישראל, כפירה לעומת אמונה. המאבק ממוקד בנו, לא באף אחד אחר. יושב לו המן וחושב מחשבות איך להפיל את היהודי העיקש אל הבור החשוך. המן אינו שוקט לרגע, הוא מדבר כל הזמן ומחדיר מחשבות ועוד מחשבות, מצביע על הצלחות של אחרים, מציג נתונים בלתי מעודדים, מדרבן אותנו לכעוס על עצמנו וגם נוזף בנו על שהעזנו לכעוס. חודש אדר הוא הזמן לעמוד ולומר 'עד כאן!' לא עוד. עמלק לא יחדור יותר לגבולנו, גם לא בתלבושות שונות ומשונות. זה הזמן לעזוב את כל מה שקורץ סביב ולחפש את הנקודה האחת: הנקודה הטובה שמאירה יותר מכל תאורה מרשימה. הנקודה הזו חבויה בתוך נצנוץ זעיר, לאו דווקא ברגעים הגדולים והיפים. בעיקר היא מצויה במקום שלא העלינו על הדעת. איתנו יחד בבור, בפח היוקשים, היכן שלא ידוע ולא ברור ונדמה כאילו נישאר לעולמים – שם זורחת נקודה, היא עשויה להפוך לשמש שמאירה, אם רק נאסוף אותה, נשזור לעוד נקודה ולעוד אחת וננגן אותן יחד על מיתרי הלב. באמונה.