תמימות וחכמה
י׳ באייר תשע״ט
ברגע שאנחנו מכירים בגבולות האמיתיים של עצמנו, ממילא ההשגה שלנו יורדת מטה-מטה אל מול רצון ה', ודווקא אז תוכל החכמה להתקיים בנו בצורה שה' רוצה שהיא תשכון בליבנו. ככלי להוצאת הכוח אל המציאות, אך בשום פנים ואופן לא כמניע. (משיבת נפש)
"היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם האנשים הפשוטים הכשרים. והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסידורים הגדולים כדרך ההמון עם הכשרים. והיה מזהיר ומוכיח אותנו כמה פעמים לזמר זמירות בשבת. והיה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו ואינו מתאמץ לזמר זמירות שבשבת ובמוצאי שבת או שאר עבודות פשוטות, כי עקר היהדות הוא בפשיטות ובתמימות גמור בלי שום חכמות, כמבואר אצלנו כבר כמה פעמים, וגם הוא בעצמו כל ימיו, קודם שהגיעה לו החולאת הכבד [שחפת] שנסתלק על ידו, היה מזמר זמירות הרבה בכל שבת ושבת ובמוצאי שבת." (שם, סימן קד).
רבי נחמן "היה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו". חשוב להדגיש: חכם בעיניו. איש לא פסל את החכמה דקדושה. חכמה דקדושה היא יקרה וחשובה, אבל אסור שהיא תוביל אותנו להיות "חכם בעיניו": להיות אדם שפועל רק מכוח ההשגה שלו בדברים. אסור גם להתחיל את עבודת ה' איתה, אלא "ראשית חכמה יראת ה'", להקדים את היראה והביטול לחכמה.
מהי באמת החכמה? החכמה היא תפיסת הדברים על אמיתתן. חז"ל מפרקים את המילה חכמה – כח מה. החכמה היא האופן בו אפשר להשיג את הכוח שטמון בכל דבר. למשל, החכמה שבתפילין היא למשל שהן מתקנות את עולם פלוני ומעלות אותו. לימוד ענין זה מוביל אותנו לידיעת הכוח שמונח בתפילין – מה טמון בהן, וממילא – מה ניתן להוציא מהן.
מצד שני, החכמה מובילה לזלזל בכל מיני דברים. למשל, זמירות שבת, כמו שכתוב בקטע, בגלל שהדברים נתפסים כלא חשובים. ה'חכמה' עלולה לעורר מחשבות של "בינינו, הרי זה הכל לפשוטי עם, אבל אני יכול ללמוד משהו בעיון גדול ובהבנה". על דברים כאלו ר' נחמן כעס. ולמה? כי אפשר לבוא לעבודת ה' משני כיוונים. אפשר להחליט לבחור בעבודת ה', או להתקדם בה, מתוך נקודת המבט שלי. לפי הראיה שלי כעת, אני אוחז שכך צריך לעשות, בגלל שהדברים צריכים להיות כך. אני לומד את חשיבות התפילין, אז אני מניח אותן. אני מחפש שהמצוות יכנסו למערכת שלי, אבל הכל מתחיל בי. האופן השני, שהוא האופן היחיד שצריך ללכת בו, הוא התמימות. פירוש המילה "תמימה" על פי חז"ל הוא מושלמת. כלומר, דבר זה מקיף את כל מהותה. על ידי התמימות אדם קובע שהוא אך ורק עם רצון ה', וכמו פרה אדומה שנאמר בה "פרה אדומה תמימה", כמה שערות מועטות פוסלות בה, כך התמימות צריכה להיות באופן מוחלט: אני פשוט בכל מהותי, נמצא עם הקב"ה. שלמות סותרת את התפיסה של 'ההשגה שלי', שכן מי שפועל מתוך ההשגה שלו תמיד יהיה רחוק משלמות, כמו ששלמה המלך אמר: "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני" (משלי ז). החכמה תמיד תהיה רחוקה מההשגה שלנו, וממילא במהלך עבודת ה' שבחייו לא תמיד אדם ימצא את ההבנה שלו. אדם כזה לא פועל מתוך כך שמהותו קשורה לתורה, אלא שכלו. מי שנמצא במצב של תמימות, לא משנה לו היאך הוא אוחז בדברים, כי הוא לא מתחיל מהשכל – הוא מתחיל מהלב, וזה יסוד רצון ה' מאיתנו – "רחמנא ליבא בעי" (סנהדרין דף קו ע"ב). הוא מתחיל מרצון ה', ולכן לא ישנה עבורו אם רצון ה' הוא תיקונים נעלים, או לשיר שירי שבת.
אמנם סוף-סוף, הרי אנחנו עוסקים בלימוד חכמה, וכיצד נוכל לשוב לקיים את הדברים שהכוח המניע אותנו אינו התפיסה שלנו, אלא התמימות? על זה חז"ל אומרים (סוטה דף כא ע"ב): "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי ששם עצמו כמי שאינו, שנאמר (איוב כח): "והחכמה מאין תימצא". החכמה נמצאת במי שהוא בבחינת "אין", שפירושו, דבר לא מצומצם. איך מגיעים לאותה בחינה? על ידי "שם עצמו כמי שאינו" – ענווה. ההכרה בכך שאני לא הסיפור המרכזי בחיי, אלא יש דברים הרבה יותר גבוהים ממני. ברגע שאנחנו מכירים בגבולות האמיתיים של עצמנו, ממילא ההשגה שלנו יורדת מטה-מטה אל מול רצון ה', ודווקא אז תוכל החכמה להתקיים בנו בצורה שה' רוצה שהיא תשכון בליבנו. ככלי להוצאת הכוח אל המציאות, אך בשום פנים ואופן לא כמניע.
גולשים צפו גם ב:

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.

כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…

המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…

בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…

מחשבות ודמיונות
"כשעושין שחוק וקומדיה, אזי נוסע אחד ומכריז וחושב כל הדברים שיעשו על הקומדיה. ואף שהוא תאווה לשמוע, אף על פי כן, אין זה השחוק בעצמו. וכן, כשבא להחדר שעושין שם הקומדיה, יש שם מצוייר על…

אני הגבר ראה עני
דומה כי בחודשים האחרונים אין צריך הסבר על אבל מהו, ועל צער מהו ועל פחד וחשש. מגיפה? חווינו. מלחמה? אנחנו בעיצומה ה"י. הקינות יאמרו כמעצמן; אני הגבר ראה עני – אני ממש, עני ממש... אבל…

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ?
מדוע נחרב בית המקדש?! על איזה עוון גלו בני ישראל בגלות קשה שכזו!? מה גרם לכך שאבדנו מארץ ישראל?! לימוד עמוק מתוך דברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

איכה ישבה? בדד!
אם מטרת התוועדות החברים היא להאיר זה לזה ולקבל זה מזה, איך יתכן שכשיצאנו מאותה התקבצות נשרנו אותו דבר ולא השתנינו רוחנית במאום? למה איני חש בשום התרוממות רוחנית לאחר 'שיחת חברים'?

גביע מתנה לרבי
הם יצאו לדרך מבעוד מועד, שבוע לפני ראש השנה, והביטו בשמים שצבועים היו באפור קודר, גוון שאינו מבשר טוב. אם תהיה הדרך מלווה בסערות של שלג ומלאה בתקלות ועיכובים לא יספיקו להגיע לראש השנה... (סיפורים)

אומן אומן ראש השנה
באמת, רואים בחוש שכולם בסוף מסתדרים, אף אחד לא נשאר רעב או נטול שינה ואם לשפוט לפי מבע פניו של בעלי בימים שלאחר ראש השנה אצל הצדיק – אף אחד גם לא ממש סובל. הלוואי…