"כי תצא למלחמה על אויבך", מנחילה לנו התורה את הלכות התאספות הצבא להלחם, "וניגש הכהן" המשוח לכך "ודיבר אל העם" הנאספים לצאת למלחמה וכה היו דבריו: "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם, אל ירך לבבכם, אל תראו, ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם".

והניסוח מוקשה מעט והגמרא אכן מקשה: אם הכהן המשוח מדבר אל העם כולו, מדוע הוא פונה אליו בלשון יחיד, שמע ישראל? ומתרצת: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם.

פירוש: אפילו אין בידכם אלא זכות זו, של קריאת שמע שחרית וערבית, "אל ירך לבבכם", אל לכם לירא מהם. אל ירך לבבכם, מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות; אל תיראו, מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין; אל תחפזו, מקול קרנות. אל תערצו, מפני קול צווחות. כי ה' אלהיכם ההלך עמכם, הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום (סוטה, פרק ח משנה א).

זהו, אם כן, ביאור נאומו של הכהן, משוח המלחמה, לפני העם היוצאים להלחם באויביהם.

* * *

רבי נתן, בליקוטי הלכות, מבאר נאום זה – ואת הפירוש שפירשוהו חז"ל – כיסוד מוסד, כעקרון היסודי ביותר, "תדריך", אם תרצו, למלחמת היצר.

כך היא דרכו של היצר הרע, אומרים חז"ל. זו היא תורת הלחימה שלו. הוא בא בקולות וברקים ורעמים, וכל מטרתו היא המלחמה הפסיכולוגית. לייאש, לשבור את רוח הלחימה שלנו, אויביו.

שעל כן זהו הטכסיס הראשון אותו נוקט היצר הרע: קול צהלת סוסים, צחצוח חרבות, קול תרועה וצווחות, וכולם בקול אחד נושאים: אין לך סיכוי. כבד עליך הדבר ולא תוכל לעשותו ולעמוד בו. "הרי ממילא לא תהיה צדיק, אז מדוע אתה מנסה כלל…"

"והוא ידוע למי שהתחיל להכנס קצת בעבודת ה' ובמלחמת היצר הרע, אפלו אדם פשוט לגמרי", כותב רבי נתן, "כי דרך הבעל דבר והסטרא אחרא לאיים ולהפחיד את האדם מאד מאד ולהכביד עליו עבודתו יתברך מאד מאד. ומחמת זה נמנעו רבים מלהתחיל להכנס בעבודתו יתברך, מחמת האיומים והכבדות הללו וכיוצא בהם.

* * *

ואכן, כאשר נכנס האדם במלחמת היצר – ומי לא נכנס! – אכן הוא נכנס לסכנה גדולה. "כי מתעורר עליו כמה קטרוגים, חס ושלום, ורוצים להפיל אותו מעבודתו לגמרי, חס ושלום".

ועיקר מטרת האדם במלחמתו היא לא להשבר, לא להכנע לקול שפעת הקלגסים ולהמון הסוסים, לא לסגת אחור, לא ליפול ממכות היצר, אלא להשאר איתן על עמדו, וגם אם נפל, קום יקום וימשיך. כי "זהו עיקר המלחמה, שצריך להתחזק לעמוד על רגליו לבל יפול מעבודתו יתברך, חס ושלום". כי כל עוד חרבו בידו, וכל עוד הוא קם, ומוכן להשיב מלחמה השערה, עדיין מנצח הוא.

ואיך יעשה זאת? במה יתלה בטחונו שאכן לא ינצח אותו היצר הרע, שאכן לא ירמס לפרסות המון הסוסים, שלא יהיה יפול תחת רגליהם של שפעת הקלגסים ששולח עליו היצר הרע במלחמה הניטשת על חייו שלו?

מכריז הכהן הגדול, משוח המלחמה: "שמע ישראל!" ומבאר התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי: בזכות קריאת שמע, קבלת עול מלכות שמים, האמונה הטהורה, העמוקה, האמיתית, בבורא עולם, באדון הכל, בזכותה אל לכם לירא מקול המון הסוסים, אל לכם לפחוד, כי ה' אלקיכם עמכם, ואין אתם נמסרים בידי אויבכם, היצר הרע.

אם נאמין באמת שאכן אב גדול לנו, והוא העומד מאחורינו, לידנו, לצידנו – איתנו! – לעזרינו, כי בעצם הוא הנותן בנו את הכח לקום שוב ושוב, להחזיר מכה תחת מכה וחרב תחת חרב, אם באמת נאמין – באמת ננצח. והאמונה אינה רק האמצעי לקבלת הכח מבורא עולם, האמונה אינה רק הכח לנצח – האמונה היא הנצחון בעצמו.

"וזהו שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה וכו' – בזכות שמע ישראל לבד. היינו זכות וכח האמונה הקדושה, בזה לבד אתם יכולים להתקרב למלחמה בגשמיות וברוחניות, כי מאחר שאתם חזקים באמונתו יתברך, שוב אין לכם להתיירא כלל משום מלחמה שבעולם. וזהו, "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תערצו ואל תחפזו מפניהם". 'אל תראו' משעטת סוסים ושפעת הקלגסים וקול הקרנות. הינו ענייני תכסיסי מלחמה שעושים השונאים להפחיד ולאיים על שכנגדם, וכל הבחינות הללו יש במלחמת היצר הרע" [והעיקר הוא לא לפחד כלל, כפי שאמר רבינו הקדוש: דע שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד והכלל והעיקר שלא להתפחד כלל].

ואז "שוב אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תערצו ואל תחפזו מפניהם כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להושיע אתכם. וזהו ה' לי לא אירא (תהלים כז) היינו כנ"ל. כמו שנאמר, ה' לי, דהיינו שאני מאמין בה' יתברך באמונה שלמה וה' עמדי תמיד, כי מלא כל הארץ כבודו, שוב לא אירא מה יעשה לי אדם כנ"ל. כי מאחר שיש להאדם אמונה חזקה, בודאי ינצח כל המלחמות וסוף כל סוף אשוב לה' יתברך באמת.

(ליקוטי הלכות, הלכות גילוח הלכה ג,ט)

אל ירך לבבכם, מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות; אל תיראו, מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין; אל תחפזו, מקול קרנות. אל תערצו, מפני קול צווחות. כי ה' אלהיכם ההלך עמכם, הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום