שמחת פורים עם פירורים…

התפילה שלו התנהלה בעצלתיים, אין לו כוח, הוא עייף, החובות מסובבים אותו מכל צד ומוסיפים לתחושתו המרה; הוא חש עצמו טרוד ונרדף, אין לו כמעט רגע לנשום, איך הוא יכול להתרומם בתפילה?!

המגילה שהתנגנה מפי הקורא חלפה ליד אוזניו, הוא כל כך רוצה לטעום כאן איזה טעם רוחני, אך ללא הצלחה. הוא נזכר בשנים הטובות, עת היה מתכונן לפורים במצב רוח מרומם, בהרגשה נעלה, התפילה נבעה אז מעמקי נפשו, המגילה הייתה מעוררת בו רגשי קודש, השמחה פרצה גבולות.

…ועכשיו, הכול יבש, הכול נדמה לו כמעמסה, ההוצאות למשלוחי המנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים – מכבידים עליו. גם היום שומע קריאת מגילה ומקיים את כל מצוות היו, אך מה רב ההבדל!

בעת קריאת פרשת 'זכור' חלף בו הרהור נוגֶה: 'אכן אני יודע היטב את אשר עשה לי עמלק, הוא קטרג עלי – וכך הפכתי לבעל-חוב חסר-מנוחה; הוא עשק ממני את כל הרגשות הקדושות ונותרתי כאבן. האח, מי ייתן ואינצל מ'קליפת עמלק' ואשוב להיות איש חי. בינתיים אין לי הרבה מה לעשות' – – –

* * *

הוא לא מרגיש היאך נלכד במלכודת. אם רק היה מבין את טעותו המרה, כי אז היה נחלץ להלחם ולהציל את עצמו.

נדמה לו שעמלק נלחם נגדו רק אי אז כאשר הפך אותו לבעל חוב וטרוד, או כאשר נטל ממנו את הרגשות ההרגשות הנעלות – אבל לאמיתו של דבר, המלחמה האמיתית נטושה דווקא כאן ועכשיו, כשהוא חלש, נחשל, כשהוא מחוץ למחנה הקדושה ומוטל חלוש ורפה כוח, כאשר רק פירורים דקים נשארו לו מעבודת ה'.

* * *

קשה להאמין, אך כל מלחמתו של עמלק מכוונת רק למצבי חולשה שכאלה, אז ודווקא אז הוא מגיע וגורם לאדם לפרש את המציאות כייאוש אחד גדול.

כך היה במדבר, כאשר ההנהגה הרחומה עם ישראל הוסתרה לרגע, האב הרחום מנע מבניו מים לפי שעה; הוא ביקש לנסותם אם יהרהרו אחר מידותיו, ואז – בעיצומה של ההסתרה – הופיע עמלק וגרם לבני ישראל לחשוב שה' נטש אותם ושאין לו חפץ בהם, בהיותם חוטאים ונחותי ערך.

כך גם בזמנו של אחשוורוש. בני ישראל היו אז בגלות עקב עוונותיהם, ודווקא אז – בעת ריחוק – שב אותו צורר לגרום להם לחשוב ששוב אין תקוות הגאולה קיימת עוד, וכי הם רשאים ללכת וליהנות מסעודת הרשע, דבר שהביא עליהם גזירת כלייה.

זוהי מלחמה מרושעת ומחושבת היטב, המתנהלת על עמלק ללא הפסקה; הוא ממתין לרגע בו האדם נופל נפילה רוחנית כלשהי או שהוא טרוד ואינו מיושב בדעתו – ומיד הוא מופיע ומשכנע אותו לזנוח את כל מה שעדיין אפשר לחטוף.

כן, הוא מזלזל בפירורים הדקים, בפירורי המחשבות הטובות שעדיין יכול האדם לחשוב, בפירורי מילים של תפילה שהאדם בכל זאת יכול עדיין לכוון בהם – וכך הוא מנצח את האדם.

'פורים' – אומר רבי נתן – מלשון 'פירורים'. חג זה, שמיועד לנצח את עמלק, בא ללמד ולהשריש את אשר הצדיקים עמלים להקנות לנו: שמצבי חולשה וירידה הינם מצבים חשובים ומכריעים ביותר. העמידה האיתנה בזמנים אלו – מכריעה את המלחמה לטובתנו. אם רק נלמד לשמוח כהוגן עם אותם פירורים ולהעריך אותן נקודות קטנות שעמלק כה מזלזל בהן – ננצח אותו.

כל ריקוד וכל ניסיון לשמוח עם אותן נקודות טובות –מרוצץ את ראש הנחש; כל התאמצות לייקר את מילות התפילה, על אף שהן כה כתותים ומעוכים – גורמת מפלה לאוייב; כל ניסיון לגרש את העצבות והעצלות המכבידים על הלב – שוברים את כוח הרע.

גם בדיחה פורימית ותנועות של השתטות או השתכרות – שמכוונים לגירוש העצבות ולהשראת שמחה על אותם פירורים קטנטנים – הורסים את מערכות המלחמה של עמלק ומוציאים את השכינה מגלותה (ליקוטי הלכות, נפילת אפים ד-ה).

הבה נזכור את אשר עשה לנו עמלק. אסור לנו להסיח את הדעת מהמוקד שאליו מכוונים חיצי מלחמתו; בל נשכח שדווקא בעת שבידינו רק פירורים קטנים, אסור לנו לזלזל בהם. אדרבה, נגדיל את השמחה בהם ככל יכולתנו; נשמור עליהם מכל משמר – ובכך נתחיל התחלה חדשה לקבלת התורה מאהבה.

(עפ"י ליקוטי הלכות, תפלת המנחה ז-כא)