ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > ספירת המלכות

ספירת המלכות

י׳ באייר תשע״ט

כאשר יהודי עובד גם על תאוות המותרות ומקדש עצמו במותר לו, בזה הוא מראה ומוכיח שכל מעשיו ודרך חייו הם רק כדי להמליך את השי"ת, ואינו משגיח כלל על רצונותיו העצמיים ועל כבודו העצמי, ובזה הוא מגלה מלכותו יתברך ומעלה את המלכות לשרשה. (ספירת העומר)

אנו נכנסים לספירת המלכות (בספירת העומר), שבהם אנחנו רוצים לזכות לתקן ספירה נוראה זו, ננסה בס"ד לבאר מעט בעניין זה, ואולי נזכה להתעורר בימים המועטים שנשארו לספירה בענין נורא זה, שהוא הספירה שבספירות.

אין מלך בלא עם

כתוב אין מלך בלא עם. פירוש: ענין המלכות אינו נעשה אלא אם וכאשר העם מחליט על המלכת המלך, ומכוח העם בלבד נעשה המלך למלך, וזהו בעצם פירוש המושג מלך. כמו כן, בעניין מלכות ה' ישנם שני ענינים: מושל ו-מלך, כפי שמבאר המלבי"ם את הפסוק: כי לה' המלוכה ומושל בגויים – "המלוכה, ומושל – המושל הוא ביד חזקה, ומצד זה יוסיף לפעמים תואר מושל, כי המלך הוא בהסכמת העם". וזה פירוש הפסוק: כי לה' המלוכה ומושל בגויים, היינו על כרחם של האומות השם יתברך מושל בהם, אבל לעתיד – לבא כשיעלו מושיעים בהר ציון, היינו לאחר ביאת הגואל והתגלות המלכות לא יהיה שייך מושג של מושל, אלא כולם יראו באצבע זה אלוקינו וכו', שזוהי מלכות בשלימות, אז יתקיים המשך הפסוק: והיתה לה' המלוכה, מלוכה דייקא, שהממשלה, היינו בעל כרחם, תהפוך למלוכה – היינו בהסכמתם וברצונם.

כשהשם יתברך בבחינת מושל עלינו, זה מצב של דינים משום שאין זו התגלות כבודו בשלימות (שהיא בחירתנו בו והמלכתנו אנו אותו), אלא בעל כורחינו הוא מושל עלינו, ואין זה גילוי כבודו יתברך, וזהו הפך מטרת הבריאה כולה, אבל כשהשם יתברך מולך עלינו בבחינת מלך, היינו כשאנו ממליכים אותו יתברך מרצוננו, בזה נעשה שעשועים אין סוף.

להמליך את השם מבחירה ומרצון חופשי

ולמעשה: יש מצבים בקיום התורה ובעבודת השם יתברך שלא נתגלה בהם בהכרח עניין המלכות בשלימות. כשבן אדם מקיים את ציווי השי"ת, כל הציוויים, איסור והיתר – למרות שאשרי חלקו והלוואי שכל עם ישראל יזכה לזה – הרי שבזה לבד עדיין לא מתגלה מלכותו יתברך בשלימות. שהרי לפי שביארנו, המלוכה היא כאשר אנחנו ממליכים אותו יתברך מרצוננו החופשי ומתוך בחירה חפשית והחלטה עצמית, ואילו קיום המצוות עצמן אינו מוכרח שיהיה מתוך בחירה חפשית, אלא יתכן שאדם מקיים המצוות מחמת יראת העונש, או בשביל קבלת שכר, ולאו דווקא משום עצם ההחלטה לעשות רצון הבורא ית', ואם כן, לא מלוכה יש כאן, כי אם ממשלה, פירוש: אין האדם עושה מעשיו מתוך הבחירה החופשית וההסכמה לעשות את רצון המלך, אלא מתוך פחדו או רצונו בשכר, ולכן אין כאן התגלות נעלה של המלכה.

קדש עצמך במותר – המלכת השם תמידית

אבל כאשר יהודי עובד גם על תאוות המותרות ומקדש עצמו במותר לו, בזה הוא מראה ומוכיח שכל מה שהוא עושה – אף יתר המצוות, איסור והיתר – הכל הוא רק כדי להמליך את השי"ת, ואינו משגיח כלל על רצונותיו העצמיים ועל כבודו העצמי, אלא כל דבר מסתכל ו"אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו לאו" (לשון רבינו בתורה "איה" ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה י"ב). ובזה הוא מגלה מלכותו יתברך, ומבטל ישותו העצמית בשביל כבוד השי"ת, בזה הוא מעלה את המלכות לשרשה.

ואולי לפי זה יש לומר, שזה לפחות חלק ממה שאנחנו צועקים על מה שפגמנו בספירת המלכות, היינו כנ"ל: שכל אחד ותאוותיו, הן האסורות והן המותרות, הפוגמים במלכות ה' ית', והתיקון לזה הוא ביטול וחזרה לשורשינו, והעצה לזה, לזכות  להמליך את ה' ית', היינו לבטל את עצמיותינו, מגלה לנו רבינו בתורה נ"ב ח"א, היא על ידי התבודדות, היינו שיתבודד על כל תאוה עד שיזכה לבטלה, ועל ידי זה נזכה לבטל עצמיותינו לגמרי.

יהי רצון שנזכה לחזור לשורשינו באמת, ולתקן את בחינת המלכות כל אחד לפי בחינתו, ונזכה לקבל את חג השבועות בקדושה ובטהרה בזכות רבינו הק' זיע"א.

נסיים במה שאנ"ש נהגו תמיד לומר "את התורה הקדושה קבלנו על ידי משה רבינו ואת קיום התורה קבלנו על ידי רבינו", אשרינו שזכינו.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support