ימי החנוכה המאירים בפתח, שוב מתגלים ונפתחים שערי ניסים ונפלאות לכל החפץ להיגאל מגלות יון שהיא אחת מארבע מלכויות של כוחות הרע המקיפים את כל אחד מישראל בכלליות ובפרטיות. כולנו זקוקים ומוכרחים ל"תוקף הנס של חנוכה שנעשה בכל שנה ושנה בכל דור ודור, שהוא להכניע מלכות יון הרשעה שמתגברת בכל פעם במניעות ועיכובים ומחשבות ורעיונים רעים וזרים ומטונפים מאד שכמעט אין תקוה לצאת מהם ח"ו" (ליקוטי הלכות, בציעת הפת ה, יג).

נס מופלא זה הינו הכח האלוקי שניתן לנו ע"י חכמינו הקדושים איך להתקיים בתוך תוקף הגלות המר הכללי והפרטי, נס חנוכה היה 'בימים ההם' בסוף ימי ה'בית שני' שכל כולו היה כבר כעין הכנה לימי הגלות (ראה ליקו"ה כלאי בהמה ד, ט), וכך גם ב'זמן הזה', בימינו אלה, אשר "הארת הנס הזה נמשך עלינו בכל שנה ושנה שעל ידי זה אנו מתקיימים בגלות הארוך הזה" (ליקוטי הלכות, מתנה ה, נג), וכל עניינו לתת בידינו את הכלים הראויים איך להתקיים בימי הגלות.

אחד מעיקרי העיקרים בתפקידו של בר ישראל בעת צרה הוא ה'בטחון', שהוא מעיקרי ויסודי האמונה, שנצטווינו לחזק ולאמץ לבנו ש"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" המשגיח בפרטיות עלינו גם בעת תוקף החושך וההסתרה. ה'בטחון' הינו בהירות אמונת ההשגחה שהיא עיקר ויסוד כל התורה, וכלשון קדשו של רבינו יונה: "ודע, כי הבטחון, האמונה הברורה והתחזק הלב בישועת ה' יתברך והיסמך עליו באמת" (משלי ג, כו).

אולם רבי נתן מלמדנו שהביטחון הלזה אינו רק מנוחת הנפש והשמחה והשלווה מכח הישועה המובטחת, אלא גם כח וחיות ותקוה לקיים את מצות התורה בעת צרה "לצעוק לפניו בתפילה" (כלשון הרמב"ן בהשגותיו על סה"מ). לפעמים מרוב מצוקה נסתם הלב עד שהאדם אינו מסוגל לפתוח את פיו בתפילה וצעקה, העדר התקוה והבטחון גורמים לו לחשוב שאין טעם וסיבה להתגבר בתפילה, מאחר שהכל בין כך אבוד ח"ו. וצרה זו של העדר התפילה כמובן עולה על הכל. ועל כך אנו חייבים לפעול לעורר את הבטחון והתקוה לישועת ה', כדי שיהא בנו כח והתעוררות ורצון להתפלל ולזעוק לה' שיושיענו.

מי שרוצה לבדוק האם הוא אכן מתגבר לבטוח יותר, צריך הוא שיתבונן האם הוא מקבל יותר כח להתפלל ולזעוק. מי שידיו רפות מלעמוד בתחינה וזעקה אחר ריבוי הצרות ומשך הזמן שהוא שרוי בצרה, הרי זה סימן שעליו להתחדש ולהתחזק בבטחון, כי הבוטח צועק ומתחנן בלי גבול. כך אנו לומדים בפרשתנו על יוסף הצדיק שהיה אסור בבית האסורים וגם שם לא הרפה מבטחונו החזק, ובתוקף בטחונו התעצם שלא לחדול לרגע מן התפילה והצעקה, וכמו שאמרו חז"ל (תנחומא וישב פ"ח): "שלא היה שמו של הקב"ה זז מפיו, היה נכנס לשמשו והוא היה מלחש ואומר: ריבון העולם, אתה הוא בטחוני אתה הוא פטרוני, תנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ובעיני פוטיפר אדוני".

תוקף קליפת יון היתה, להחליש את הדעת בתוקף הגלות שנחשוב ש'אין לנו חלק באלוקי ישראל' חלילה ושאין לנו למי לפנות בעת צרה, ולעומת זאת, קדושת חנוכה הביאה את אור התודה וההודאה בעולם, להתבונן בחסדי ה' שכבר היטיב עמנו, ולהתעצם מכח זה בבטחון גמור שבוודאי לא יעזבנו גם מעתה, וכל זאת, כדי שנוכל להתעורר ולהתחזק שלא להרפות מן התפלה והצעקה בכל מצב שהוא.

וכך מלמדנו רבי נתן: "בימי חנוכה הקדושים על ידי תוקף הנסים והנפלאות והנוראות שעשה ה' יתברך עמנו בימים ההם בזמן הזה על ידי זה אנו ממשיכין הדרך הזה של תודה הודאה בעולם, דהיינו לעסוק תמיד להודות ולהלל לה' יתברך על כל הנסים והנפלאות שעשה עם אבותינו ועמנו מימות עולם עד הנה בכלליות ובפרטיות והוא דרך נפלא מאד להתקרב על ידו לה' יתברך מכל מקום שהוא. כי העולם הזה מלא צרות ויסורים ויגונות, ומעוצם הצרות והיסורים והמניעות קשה וכבד על האדם להתקרב לעבודתו יתברך, ואפילו להתפלל ולהתחנן ולפרש צערו לפני ה' יתברך גם כן קשה מאד מחמת ריבוי היסורים שאוטמים את לבו עד שאינו יכול לפתוח את פיו, ועל כן עצה גדולה לזה שבכל פעם יזכיר את עצמו את כל הטובות האמתיות והנצחיות שעשה ה' יתברך עם אבותינו ועמנו ולהרגיל את עצמו להודות ולהלל לה' יתברך על כל הטובות שעשה עמו, ועל ידי זה יהיה לבו נכון בטוח שגם עתה ה' יתברך לא יסיר חסדו וטובו מאתו, ויחזק את לבו לצעוק ולהתחנן לה' יתברך שיצילהו גם עתה מכל הצרות והיסורים, כי כשאין מודים על העבר קשה מאד לקרותו יתברך מגודל אוטם הלב שנתאטם מרבוי הצרות, על כן צריכים לילך בדרך זה מאד שבכל פעם בבואו לפרש שיחתו לפני ה' יתברך יזכיר את עצמו ריבוי הטובות והחסדים שעשה ה' יתברך עמו מעודו עד היום הזה. ועל ידי זה יתחזק לבבו לבטוח בה' שישמע תפילתו גם עתה ועל ידי זה יוכל לפרש לפניו שיחתו כראוי" (ליקוטי הלכות, כלאי בהמה ד, ד).

האריז"ל גילה שהשם נח"ל הנרמז בראשי התיבות של ל'הדליק נ'ר ח'נוכה רמוז בתיבות נ'פשנו ח'כתה ל'ה'. בכוחם של הנרות הקדושים שמפרסמים את הנס ומביאים את הארת התודה וההודאה, מקבלים כח לחכות ולצפות ולייחל לישועת ה' תמיד בתפילה ובצעקה על להבא (שם, יג).

ימי החנוכה הקדושים, הם העת והזמן להתעצם במדת הבטחון שה' ברוב רחמיו וחסדיו ודאי ישמע שוועתנו, ולקבל מכך התחדשות ואריכות אפיים לצעוק ולזעוק ולשווע מחדש על כל גלויות נפשנו בכלליות ובפרטיות עד שנזכה לגאולה שלימה מתוך ניסים גלויים כבימים ההם בזמן הזה.