תקציר: עיקר מטרת היצר הרע, היא להפיל את האדם בעצבות, שדרכה יגרום לו – לאדם המנסה להלחם – להפיל את עצמו הלאה במכשולות נוספים. העיקר שצריך לזכור הוא: לא להגרר אחר היצר הרע ולא ליפול לעצבות.

פניו נפולות, הוא מהלך בצידי הדרכים ולבו בל עמו. שוב ושוב לא הולך לו, החלטותיו וקבלותיו אינן שוות מאומה בפועל. לא נותר לו אלא לבכות על מר גורלו, מדוע עלה בחלקו להיות 'לא יוצלח' שכזה שאינו רואה מאורות מימיו, לא תורה ולא תפילה, לא חסד ולא עבודת ה', לא קדושה ולא טהרה, שום חלק לא מאיר לו פנים באמת. בלבו עולות מחשבות מרות; למה תמיד אחרי 'קבלה' שהוא מקבל על עצמו להיטיב מעתה, הוא מקבל 'מכות' שכאלו מיצרו, שהורסות אותו לגמרי?! למה הוא כל כך חלש, עד שהוא מתפתה ונופל כל כך מהר?! למה אין לו כח וגבורה בשעת המלחמה לעמוד ולהשיב מלחמה שערה?! תמיד הוא נזכך רק לאחר מעשה שהנה שוב היתה מפלה.

האמנם, המלחמה כבר הסתיימה והוא נזכר אחר הקרב, או שמא עתה נטושה עיקרה של מלחמה?!

היצר אינו קטן כל כך כפי שאנו חושבים, הוא אינו מסתפק במועט, הוא לא שבע ממכשול זה או אחר, הוא רוצה את הכל. 'האומרים ערו ערו עד היסוד בה' רח״ל. במחשבה עמוקה וארוכה הוא מביט על הנולד, וטווה את חוטי רשתו ברצותו להפיל את האדם לבור שכזה שממנו לא יוכל לצאת לעולם חלילה.

לשם כך הוא משתמש במידת העצבות. "כי עיקר גלות הנפש הוא העצבות – אומר מוהרנ"ת – וכל מה שהעצבות מתגבר יותר מתגברים יותר התאוות, וכן חוזר חלילה ח"ו, עד שכמעט תצא נפשו חס ושלום" (ליקוטי הלכות, הודאה ו, ח). זהו מעגל אכזרי שיכול להביא את האדם למוות רוחני חלילה; העצבות גורמת תאוות ומדות רעות, כאשר הוא נכשל חלילה באלו הוא מעורר תוספת עצבות על כך שהוא נכשל, וזה מזמין את התגברות המכשולות חלילה, שמביאים את תוספת העצבות, וכן הלאה ה"י.

כך, שכאשר יושבים עצבים אחר הכשלון, ודואבים על שתמיד נכשלים, ועל שבשעת המלחמה לא נלחמים מספיק – שוכחים את העיקר, שעתה עתה היא עיקר המלחמה! כאן מכין השונא האכזר – היצר הרע – את המלכודת הבאה ביתר שאת. דווקא כעת יש להלחם בחירוף נפש, לעצור את הגלגל הנורא הזה: "וצריך כל אדם להכריח את עצמו מאד בכל הכוחות להמשיך על עצמו השמחה" (שם).

זוהי עיקרה של המלחמה. ולכן, לא פחות ממה שצריך לדבר על חומרת העבירה, ונוראות אימת פגמי הקדושה, יש להתעורר על חובת השמחה! "כי עיקר כל הגלויות הוא העצבות שמתגבר בכל פעם על נפש הישראלי, ובפרט כל זמן שלא נזדכך עדיין והוא חותר לשוב ונעשה עמו מה שנעשה, שמתגרה בו הבעל דבר מאד, ועיקר התגרותו הוא בענין העצבות, וצריך כל אחד לחפש ולבקש כל מיני עצות לשמח את עצמו בכל מה דאפשר" (שם אות יד).

כך מגלה לנו 'שר הצבא' הנאמן, היודע ומכיר כל כך את סתרי דרכי מלחמתו הערמומיים של הנחש הקדמוני: "עיקר התגרותו הוא בענין העצבות", שם היא הנקודה העיקרית, ודוקא עליה לא שמים לב. להיפך, נדמה לו לנופל שעתה עם סיום נפילתו כבר הסתיימה המלחמה שנכשלה, והוא רק הולך קדורנית על מה שכבר אירע, ולא מעלה על דעתו שברגע זה ממש נטושה עיקר המערכה בכל עוצמתה, ושזו עיקר דרכו של היצר להפיל את האדם.

בפרשתנו אנו לומדים על מאבקו של יעקב עם שרו של עשיו. לא היתה זו סתם מלחמה, היה זה הס"מ בעצמו שרצה להפיל את ישראל בגלות שאין לה סוף, "ורצונו היה להגביר הגלויות כל כך עד שחס ושלום לא יוכלו לצאת משם, ועיקר התגברותם הוא גלות הנפש, שמתגברים בכל פעם על כל נפש ונפש של ישראל כמו שמתגברים על ידי העצבות. ולא היה אפשר להתגבר עליהם מחמת שהא בהא תליא, כל מה שמתגברין בעצבות מתגברין התאוות, וכן להיפך כל מה שהתאוות מתגברין העצבות מתגברת".

כנגדו התעצם יעקב אבינו, מקור האמת והתמימות, ונלחם עבורנו, הדורות האחרונים הנרמזים בכף ירך יעקב. יעקב היה שורש קדושת ישראל, ועליו נאמר "יגל יעקב ישמח ישראל"; הוא האיר והשריש את הארת האמת הנצחית, שגם הרחוק שברחוקים מלא בנקודות טובות ושיש לו להודות לה' עליהם בכל עת, ולא להתפתות לשקר שמעלים את כל חלקי הטוב הללו. הוא עורר אותנו לעמוד איתן ולדבוק באמת הזאת שסוף סוף יש לנו נקודת אמונה בה', והיא היא "עיקר השמחה שהוא החיות, על ידי נקודת האמת שבלב איש הישראלי שנפשו יודעת מאד קדושת אמונת ישראל שזה כל שמחתנו, בחינת אנכי אשמח בה' " (שם, כה).

"כי אפילו הגרוע שבגרועים, כל אחד בכל מקום שהוא, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו ועוסק באיזה מצוה, כגון בבוקר שמתעטף בציצית, יש בכוחו לשמח נפשו מתוך עוצם ריחוקו שעבר עליו עד אותה השעה. כי הלא אחר כל אלה, אף על פי כן אני זוכה עתה ברגע זאת להתעטף בציצית, שסוף כל סוף לא יישאר ממני כי אם זאת התורה והמצות שאני חוטף בכל יום, וכן בכל המצוות. וצריך להזכיר את עצמו עוצם מעלת המצוה שעולה עד אין סוף ולשמח נפשו בזה הרבה, עד שכל מה שירצו הסטרא אחרא והבעל דבר לבלבלו בעצבות הרבה מריבוי פגמיו וריבוי דאגותיו, אדרבא על ידי כל זה ישמח נפשו ביותר ויותר כי אף על פי כן אני מתעטף בציצית, וכמה גבר עלינו חסדו שגם אנכי אחר כל מה שעשיתי עתה אני מתעטף בציצית, ואי אפשר לבאר לכל אחד ואחד עד היכן הוא צריך להתחזק בשמחה בכל עת מחדש בכל מקום שהוא" (שם).

רק כך נצליח להתנגד ליצר הרע בשיטתו להפיל את האדם! רק כך משיבים מלחמה ומנצחים!