אנו מתקרבים לימי הפורים הקדושים, ימים בהם קבלנו את התורה מחדש באהבה. כל אחד מאיתנו, רוצה בוודאי להיכנס ללימוד ולקיום התורה בהתחדשות, והרי היא המטעימה אותנו טעם של חיים אמיתיים; כל המתיקות שבעולם נמצאת שם, בתוך התורה הקדושה. וכי ישנו אדם שאינו חפץ בשבירת היצר וביציאה מההרגלים הרעים של דמיונות, פחדים ודאגות?

כולם רוצים ומשתוקקים לכך, אלא שהדבר נראה להם כקשה ובלתי אפשרי בכלל. שהרי, כמה וכמה פעמים התחלנו כבר, עמדנו אפילו בכמה ניסיונות – ולא עברו מספר ימים (או רגעים…) וכבר קרה משהו. הבלבולים התחדשו במלא העוצמה, בעיות צצו מכל הצדדים (חלקן אפילו אמיתיות), וכך קבלנו הרגשה שכמעט ואין מציאות להיכנס באמת לים הקדושה בלי ליפול שוב ושוב, כי תמיד אנו רואים שעומדים לנגדנו מחסומים הגדולים מאיתנו בהרבה.

אבל, דווקא בגלל שכעת מתקרב יום הפורים, וניתנת בידנו ההזדמנות להכניע את עמלק, עלינו לשים לב במה הרשע הזה מטעה אותנו, כי הלוא רצונו האמיתי הוא שלא נתחיל בכלל בעבודת ה', אלא שכאשר הוא רואה שרצונינו האמיתי הוא באמת לקחת חלק בקדושה, הוא מתלבש בנסיון להטעות אותנו שלא נדע כלל מה ה' רוצה מאיתנו באמת, וזוהי הסיבה שאנחנו כל כך נבהלים מכל בלבול ומכל קושי שמתחדש עלינו אחרי שניסינו להתחזק, כי אז צץ לו עמלק ומחליש אותנו עם כל מיני מחשבות ושאלות, כמו: תראה מה קורה לך, רק אתמול התחזקת וכבר נפלת, נשארת אותו הדבר…

ובכל פעם שעולים בנו מחשבות שכאלו, אנו בטוחים בוודאות מוחלטת שאלו באים מצד הקדושה, עד שבמשך הזמן אנחנו עלולים 'להתקרר' מהיהדות, ומתחילה לחדור בנו תחושה פנימית ש"זה לא בשבילי…"

אולם, הפתרון למצבים אלה הוא שנפנים ונחדיר בעצמינו את הידיעה, שה' רוצה מאיתנו משהו אחר ממה שאנחנו חושבים, כי אם לנו נדמה שמבקשים מאיתנו לעלות על דרך הקדושה בלי לפול, הרי שהזוהר הקדוש וכתבי האר"י מדברים על כך שכל שליחותנו בעולם הוא דווקא לרדת, ואז לתקן ולהעלות ניצוצות הקדושים וחלקי הקדושה שנפלו.

ומשמעות הענין הוא שהיות ובבריאת העולם נפלו חלקי כבוד שמיים, וגם אנו הוספנו במשך השנים להפיל ולהעלים עוד ועוד ניצוצות קדושים, לכן רצון ה' מאיתנו הוא שנעסוק בהעלאתם ותיקונם.

אולי דיבורים אלו נשמעים לנו גבוהים, ואיננו מבינים מה הקשר שלהם אלינו, אולם עלינו לדעת, שלמרות שהבנת והשגת עניינים אלו של 'ניצוצות' שייכים לצדיקים, הרי שבכל זאת ההתעסקות 'למעשה' בתיקון הניצוצות שייכים דייקא אליך ואלי ולכל נשמה יהודית.

שכך מבואר בספרים הקדושים, שלא צריך לחפש תיקונים בכל מיני מקומות, כי התיקון נמצא דווקא במה שעובר על האדם בהווה. האופן בו אנו יכולים לתקן הוא בדיוק האופן בו עובר עלינו דברים שכלל לא היינו מוכנים אליהם, עניינים שאין לנו שום יישוב הדעת איך לקבל אותם ומה צריך לעשות במצבים כאלו. וכאשר אנו עומדים בנסיונות אלו, בזה אנו מתקנים חלקי הקדושה.

ומה בכל זאת צריך לעשות במצבים כאלו? התשובה פשוטה מאוד, דבר ראשון לא להבהל מהם, אלא להבין שהם באו על מנת שיקבלו את תיקונם, וזהו רצון ה' שכך יהיה נעשה עמנו, וכאשר נבין זאת, אזי נקבל כוחות מחודשים להתחדש, בלא להביט אחורה, נעורר את הרצונות הפנימיים שיש לנו בלב ונתחיל כמה וכמה התחלות, עד שנצליח לכבוש, וגם אם זה יקח הרבה זמן, וידרוש מאיתנו הרבה כוחות נפש של התחלות, נבין שבעצם כל התחלה ונסיון של התגברות הוא תיקון לעוד ניצוץ קדוש.

הבה ונתחזק לשים לב היטב מה ה' רוצה מאיתנו באמת, לא רק מה שנדמה לנו במבט חיצוני.