ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > לתפוס את הרגע

לתפוס את הרגע

י״ב באב תשע״ט

חוסר אמונה במקום ובזמן הם בעצם חוסר אמונה באדם בעצמו. האדם לא מאמין שה' יכול להתגלות אליו לתקופה הזאת בחיים שאליה נקלע. הוא לא מאמין במעמד הרוחני שלו, שהוא המקום של האדם. הוא כל כך ירוד עד שהוא שנראה מנותק מה'. אם מאמין האדם ש"נעשים דברים כאלו בעולם, אין יודעים כלל" , בכל רגע ובכל מקום הוא יוכל לזכות להתגלות. (השתפכות הנפש)

לתפוס את הרגע הנעלם

שמעתי בשמו שאמר, שלפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה והשתוקקות להשם יתברך באיזה מקום שצריך שם באותו המקום דייקא להתחזק בזה ההרהור תשובה והשתוקקות, כגון לדבר שם איזה דיבורים של תחינות ובקשות או דברי השתוקקות בפה ובלב כפי הענין. ולא ימתין ולא יזוז ממקומו, אף על פי שאין זה המקום מוכן לכך, כגון שלא במקום קביעות לתורה ותפילה, רק בדרך הילוך וכיוצא, כי כשיזוז ממקומו יכול להיות שייפסק. וכן ראינו ממנו, זכרונו לברכה, בעצמו ענין כזה כמה פעמים.

רבי נחמן מדבר הרבה על הזמן. בחיי מוהר"ן יש חלק מיוחד, אמנם יחסית קצר, שהכותרת שלו היא "שלא לדחוק את השעה". גם בתורה ו' רבי נחמן מסביר ש"הבא ליטהר מסייעין בידו", שאותו סיוע אלוקי-שמימי הוא במה שאומרים לו "המתן" – דווקא היכולת להמתין לאורך הזמן היא זאת שמטהרת. ההמתנה והציפייה הם רעיונות שמופיעים בכמה תורות ושיחות. ומאידך, במקומות אחרים מודגש לפעמים הצד השני של הזמן – העובדה שהכל נמצא עכשיו, שאין לדחות שום דבר מיום אחד לחברו, ההתחדשות התמידית שלא משאירה עקבות של האתמול על היום החדש.

בדברים האלה של רבי נחמן מופיע הצד השני של הזמן: העובדה שהוא נמצא רק כאן. אנחנו נדרשים להכיר בזה שמתרחש כאן משהו שמצטמצם לרגע הזה ממש, ושכל כך קל לפספס אותו. "לא ידחה את עצמו מיום ליום לאמור, מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות. כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. "היום אם בקולו תשמעו", 'היום', דייקא, והבן" (ליקוטי מוהר"ן, רעב). יום המחר הוא ממש עולם אחר. הדבר היחיד שיש לנו הוא ההווה. כשאנחנו מוציאים דבר מתוך ההווה ודוחים אותו אל העתיד, אנחנו מוציאים אותו מהמקום שלנו ומעבירים למקום לא ידוע.

עד כאן זה רעיון שאולי רבים יוכלו להסכים אתו. אבל כאן מחדד רבי נחמן את עומק הדברים, עד היכן הם מגיעים: "ולא ימתין ולא יזוז ממקומו, אף על פי שאין זה המקום מוכן לכך". אם יש לך התעוררות מיוחדת, נצל את השנייה הזאת. באופן טבעי אולי היינו דוחים את התפילה או את הרהור התשובה דווקא בגלל שאנחנו רוצים לעסוק בו ברצינות, מתוך פניות נפש מלאה שיכולה להתמקד ולהתמסר לגמרי אליו. טבעי, הגיוני, לכאורה. אבל רבי נחמן אומר שצריך לנצל את השנייה הזאת כי אחר כך היא אולי תעלם. רבי נחמן אומר את אותו הדבר גם לגבי המקום, שהוא מאוד משמעותי, ולכן אין לזוז ממנו. הזמן והמקום, שניהם מאוד נדירים. קל לפספס אותם. "לא ימתין ולא יזוז ממקומו". מסופר על חסידי ברסלב שקיימו הדרכה זו כפשוטה, והיה אפשר למצוא אותם בפינת רחוב תפוסים באיזו התעוררות או דיבור לה'.

ובאמת, למה לא? למה לא לדחות בטבעיות את התפילה או הרהור התשובה לזמן אחר שיותר יתאים לכך? אי אפשר לשמור על תחושה מסוימת ולתת לה ביטוי יותר מרוכז אחר כך?

* * *

בכל השאלות הללו אולי חסר מרכיב מסוים- המחשבה על המחולל של אותה התעוררות ספונטנית. איך זה באמת שפתאום, בלי קשר לכלום, הופיעה אותה מחשבה? מהו הסוד שרגע אחד פתאום מסוגל להאיר מבלי שצפינו בכלל לבואו?

בזה אנחנו מנסים לעמוד על סודו של המקום והזמן.

ההתעוררות הרבה פעמים לא בנויה בתוך המציאות. אין התקדמות טבעית שמביאה אותה. היא תלויה ברגע אחד של הקשבה, המסוגל להכיל נצנוץ של קדושה שמזכיר לאדם מציאות של חיים אחרים. סיפורי תשובה רבים, שאפשר למצוא דוגמתם גם בדברי חז"ל, מספרים על התעוררות שנולדת יש מאין: רמז קל, משפט קטן, בדרך כלל לא בעל מסר משמעותי. אבל ברגע של הארה פתאום נפתח צוהר שמימי ואותם רמזים ומילים מכילים בתוכם אור עליון של תשובה. בסופו של דבר מדובר בפלא, בתופעה לא טבעית, אבל כזאת שנמצאת בתוך המציאות. ה' גונז את האור במקומות לא מובנים אליהם, אחרת יהיה ברור איפה יהיה אפשר למצוא אותם.

איך ומתי זוכים לרגעים הנפלאים הללו- לה' הפתרונים. אבל כשרגע כזה יגיע לידינו, איך נוכל להבטיח לעצמנו שלא נפספס אותו מחוסר שימת לב?

מה באמת קורה באותו רגע מופלא? תכונה מאוד פשוטה באה לידי ביטוי. פשוטה, אך עמוקה מכל – הקשבה. באותו רגע שהלב פנוי לשמוע יוכל להיכנס לתוכו אור אינסופי. אנחנו לא יכולים להזמין את ההתעוררות, אבל אנחנו כן יכולים להכין את עצמנו שנהיה מסוגלים לשמוע אותה כשהיא תדפוק על דלתנו. התחזקות גדולה נמצאת בעובדה הפשוטה הזאת – כל מה שצריך הוא להקשיב. גם אם אין ביכולתנו לעשות יותר מדי, ולפעמים גם המעט נמנע מאתנו, אנחנו תמיד מסוגלים להקשיב. כך אומר רבי נתן: גם אם אתה לא מסוגל לעשות שום דבר, תרים את העיניים לשמים. תוכל לראות את האור ביום שהוא יגיע.

איזו מניעה יכולה לקום על ההקשבה? הרעש. הרעש נמצא באותם קולים פנימיים שלא מוכנים להכיר בעובדה שאולי ה' יתגלה אלינו במקום הזה. הם ממהרים לפרשן, לתת הסברים ותיאוריות. הם לא מאמינים בקדושה של הרגע הזה, בקדושה של המקום הזה, שיכולים להיות אפורים לגמרי, אולי גם שחורים. גם אם יישמע הקול, הם לא יקלטו אותו. "וְהוּא כִּמְשַׁל הָרוֹעֶה, שֶׁכַּאֲשֶׁר שֶׂה אֶחָד תּוֹעֶה מֵהַדֶּרֶך אֲזַי תֵּכֶף הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ. וּכְשֶׁהַשֶּׂה עֲדַיִן לא תָּעָה הַרְבֵּה מֵהַדֶּרֶך, אֲזַי הוּא מַכִּיר הַקּוֹל וְהוֹלֵך אַחֲרָיו תֵּכֶף. אֲבָל כְּשֶׁכְּבָר נָטָה הַרְבֵּה מֵהַדֶּרֶך אֲזַי כְּבָר שָׁכַח אֶת הַקּוֹל וְאֵינוֹ מַכִּיר בּוֹ" (ליקו"מ, רו).

חוסר אמונה במקום ובזמן הם בעצם חוסר אמונה באדם בעצמו. האדם לא מאמין שה' יכול להתגלות אליו לתקופה הזאת בחיים שאליה נקלע. הוא לא מאמין במעמד הרוחני שלו, שהוא המקום של האדם. הוא כל כך ירוד עד שהוא שנראה מנותק מה'. אם מאמין האדם ש"נעשים דברים כאלו בעולם, אין יודעים כלל" (חיי מוהר"ן סז), בכל רגע ובכל מקום הוא יוכל לזכות להתגלות.

* * *

ומכאן בחזרה לדברי רבי נחמן שבפתיחת הדברים. הרצון 'לשמור' את ההתעוררות לזמן או מקום אחר, הוא לכאורה רצון טוב שרוצה לתת תשומת לב מלאה לאותה התעוררות. אבל באמת, קיים ברצון הזה חוסר אמונה בפוטנציאל שנמצא במקום ובזמן הזה דווקא. העובדה שההתעוררות באה בדיוק כאן ועכשיו נולדה מהיכולת להקשיב לאור גדול שאולי נמצא רק הרגע. ברגע שאנחנו מפקפקים במקום ובזמן, אנחנו מפקפקים בעצמנו, ומאבדים את ההארה. הפסקנו להקשיב. אם כן, מה שמתחיל בתור רצון לתת תשומת לב מלאה להתעוררות, הוא בעצם יסודו חוסר-תשומת-לב אחת גדולה להתעוררות הזאת. ה' מתגלה אליך בהווה, עכשיו ממש. אל תגיד לו "אחר כך".

אנחנו מכירים היטב את התופעה שדוחים דברים לאחר מכך, מרצון טוב, ובסוף הם נשכחים לגמרי. איך זה תמיד קורה? אנחנו לא שקרנים; אנחנו באמת רוצים אחר כך. אבל כשאנחנו דוחים לאחר כך, אנחנו מפקפקים בכוח הכי גדול שעומד לרשותנו. הכוח, שנמצא בזה הרגע והמקום ממש.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support