הוא התהלך שמוט כתפיים, גורר רגליים ומדוכדך. כל יישותו זועקת 'אין לי חשק, לא מוצא עניין'. העבודה נזנחה בצד, העיסוקים השוטפים גם כן. אין לו טעם בחייו, ונראה כאילו גם מנוף לא יוכל להעמידו שוב על רגליו.

התפנית המופלאה התרחשה ביום בו התקבלה שיחת הטלפון הגואלת. הדובר הציג עצמו כמנהל של חברה בעלת שם. הוא הביע את הערכתו ואת התפעלותו מכישוריו הנדירים של איש שיחו, והציע לו תפקיד בכיר במפעליו. המשרה החדשה הפיחה חיים חדשים בדמות השפופה. שוב חזר הטעם לחייו. מתוקף תפקידו נעמד האיש על רגליו כבראשונה.

דא עקא, העבודה התגלתה כמלחיצה ולא פשוטה. הדרישות גבוהות ולוח הזמנים דוחק. בתקופת ההסתגלות כמעט ואירע משבר נוסף. שיבושים שונים האטו את רצף העבודה ובלמו את ההספקה השוטפת. מיודענו לא ידע את נפשו, הדכדוך החל מטפס ומשתלט שוב על חייו, ואז האירה בו ההבנה. 'חדל כבר מלנסות לנהל את חייך, להיות מושלם ומוצלח לפי מה שנדמה בעיניך. הנח לבורא עולם להוביל אותך כפי רצונו'.

ההתנהלות החדשה שלו, היתה הרבה פחות גאוותנית, והרבה יותר נינוחה ומלאת אמונה.

* * *

איזו תחושה יש לו לאדם כשמפסיקים אותו לפתע פתאום, בעיצומו של עיסוק נלהב? הרגשה לא נעימה, ומן הסתם היא תֵעַשה עוד פחות נעימה, כשהפרעות נוספות יפיעו בהמשך. שום אדם אינו מחבב הפרעות בעיצומו של עיסוק. הפרעות מסוגלות להוציא גם מהנלהב הגדול ביותר את החשק, וזה מה שקורה לאנשים רבים בשלב מסויים בחיים.

מי שנבלם שוב ושוב על ידי קשיים ומניעות, עלול לאבד עניין גם בעיסוק החשוב ביותר בעיניו. והעולם הזה מיוחד במינו בכל מה שנוגע להפרעה ומניעה. הנשמה היהודית לוהטת לקראת תורה ותפילה? עיסוקי החומר קונסים עליה ביטול תורה. הרצון הפנימי מבקש קרבת השם? המציאות בשטח גוזלת שוב ושוב את המח לטרדות עלובות ושגרתיות. כך דרכו של עולם.

כח משיכה רוחני

הרצון השוכן בליבו של יהודי, נובע מכח המשיכה. הקדושה מושכת את נפשות ישראל בחבלי השתוקקות וערגה. מי שליבו מתגעגע, ידלג בקלות גם על גדר תיל ומשוכות עמוקות. אם הרצון הזה נחלש, כל גבשושית תדמה כהר, כל הפרעה לאסון. על מנת לרצות, זקוק אדם להכיר את מעלתו; מי שיודע מגדולתו, מבין את ערך מעשיו ואת חשיבות תפקידו עלי אדמות, שרוי תמיד בהתלהבות. זה טבע האדם.

הימים החולפים, יחד עם המאורעות המתרחשים בהם, עלולים להפיל תשישות על הרצון הפנימי, ואף לגרום לנפשות לחוש פחות את התפקיד הנישא על כתפיהן. הנפשות של שלהי חורף, מתקשות לפעמים להתגבר גם על קושי קל. הרצון חלש, התפקיד הנעלה קצת טושטש. נדרשת כאן התחדשות.

"החודש הזה לכם ראש חודשים" – חודש ניסן הוא עת התחדשות. בחודש הזה בו הוקם המשכן, מתחדש שוב ומופיע גם בלב פנימה, כח המשיכה אל הקדושה. משכן, אומר רבי נחמן, הוא מלשון המשכה. והכח הזה הוא שמבטיח כי בשום מצב "לא יידח ממנו נדח". הקדושה מושכת את נפשות ישראל תמיד, ההפרעות והמניעות מסוגלות אולי לנתק את הנפש לפרקים, אך כח המשיכה, יחזור תמיד וימשוך אותה בחזרה אל מקורה. הכח הזה הוא שמתחדש בחודש ניסן בפועל ממש, ולכן, מסוגל חודש ניסן לעורר בנפשות ישראל רצון וחשק חדש, לעסוק בתפקיד הנעלה והנכבד, שניתן לכל אחד מאיתנו מאת השי"ת.

התחדשות בתוך הגשמיות

ובכל זאת, גם בעת חדווה והתחדשות כמו זו, עדיין עולם כמנהגו נוהג. גם הנפש המתחדשת והערה, עודנה שרויה בעולם בו נצרכת לגוף שינה ואכילה. הבית דורש את שלו, והפרנסה את שלה. גם על חודש ניסן לא פסחו המניעות. בנושא הזה ניסן הוא היפוכו של תשרי. בשני החודשים הללו מתחדשת הבריאה, שניהם זמנים מיועדים ומסוגלים לתשובה; אך בעוד ובתשרי ספון העם בבתי כנסיות, בניסן דווקא מתעוררות טרדות נוספות. בחודש הזה מתחדשת גשמיותו של עולם, ולשם כך מאירה בו הארה נוספת, ורק היא מסוגלת לעזור לנו להתחדש חרף המניעות. בניסן מתחדשת בעולם השגה והרגשה בכבוד השם.

ואיך זה אמור לפתור בעיות ומניעות?

הפרעות במהלך החיים והעבודה, עלולות להוציא את החשק ולאבד את הרצון, אך זה לא מוכרח להיות כך. ההפרעות פוגעות בכבוד העצמי, וזה בעצם מה שגורם לאנשים לאבד את הרצון. לעומת זאת, מי שכבוד השם בוער בו, מי שיודע מרגיש איך השי"ת שוכן עליו, משגיח ומביט על עבודתו, שואב את החשק שלו מהשאיפה לעשות רצון השם. חשק שכזה לעולם לא יכבה, משום שאף מניעה אינה סותרת אותו. לשם כך נדרשת לנו תחושת הביטול. ההסכמה להנהגת השם חוסכת המון משברים ועוגמות נפש, משום שבכל מצב ומציאות, אנו ממלאים את תפקידנו – גם בשעה שנדמה כאילו מאומה לא מסתדר, לא מתגשם ולא מתממש.

מהסיבה הזו, אומר רבי נחמן שעיקר ההתחדשות היא על ידי ענווה ושפלות. גורם השחיקה והעייפות הגדול בעולם היא הגאווה. כל הפרעה מנתצת ושוברת את קומת הגאווה. היישות, בשעה שהיא נתקלת בקושי ושיבוש, מאבדת תיכף ומיד את החשק. לכן, דווקא בשעה שמבקשים להשיג התחדשות – ובעולם מחלקים לכל נברא את גדולתו ואת תפקידו עלי אדמות מחדש – מן הראוי לחדש בלב גם את השגת הביטול, את הענווה ואת השפלות. לענווה מגיעים מתוך השגה בגדולת השם. בחודש ניסן, עת מתחדשת הבריאה – וגם הנפשות מתחדשות ומקבלות מחדש את תפקידן ואת גדולתן – חשוב מאוד להכניס בלב את ההבנה החיונית ביותר: אנו עובדים כאן רק עבור השי"ת, והוא מבקש מאיתנו בדיוק את מה שהוא עושה עימנו; כלומר, להתמודד ולהתחדש כאן ועכשיו, בלב ליבם של המניעות וההפרעות.