מזלם של ישראל עולה

ברוך ה' הגענו אל החודש המיוחד הזה שה' נתן לנו שבו אפשר לפתור את כל הבעיות. הגמרא כותבת: "אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה" (תענית כ"ט) יהודי שיש לו קובלנא משפטית נגד גוי ישתדל כמיטב יכולתו שהדיון יתקיים בחודש אדר. מדוע? מפני שבחודש זה מזלם של ישראל עולה וידם על העליונה.

אם כן החודש הזה הוא גם הזמן המתאים לסדר את החיים מחדש. לא את החיים הגשמיים אלא בעיקר את החיים הרוחניים, שהם עיקר החיים. לסדר את החיים באופן שלא נחייה אותם סתם כך כדי לחיות ולא לדעת לאן הולכים. פתאום קמים בבוקר, פתאום הולכים לעבוד, פתאום פוגשים איזה אדם שלא ראינו הרבה זמן, פתאום גדלים, פתאום מזדקנים, ופתאום נעלמים לאיזה עולם לא ידוע. איזה מין חיים אלו? אנחנו רוצים חיים אחרים. כולם מכירים את האמרה העממית: "לא יודע מהחיים שלו". חז"ל הקדושים אומרים, שאפילו בתוך סגנון הדיבור, היום יומי והפשוט, מסתתרים סודות עליונים, מתגלה חכמה אלוקית. ובכן יש אחד ש"לא יודע מהחיים שלו" ויש אחד ש"כן יודע מהחיים שלו". יש חיים עם דעת ויש חיים של היסח הדעת. ואיזה הבדל עצום יש ביניהם. חיים של היסח הדעת הם חיים שכל דבר קורה פתאום, בלי שאדם ידע מה קורה ולמה זה קורה. פתאום הקדוש ברוך הוא מגלגל אותי לאיזה מצב שלא תכננתי. ואני לא יודע מה אני עושה עם המצב הזה? מה המשמעות של כל השינויים האלה? סתם ככה הקדוש ברוך הוא מגלגל ומסובב מצבים חדשים לאדם? כשאדם חי בהיסח הדעת הוא אף פעם לא מבין מה קורה לו ומה רוצים ממנו. הוא מרגיש שיד הגורל מתעללת בו. הוא לא מחפש ולא מוצא את יד ה' במה שקורה לו. אבל אדם שחי עם דעת חי אחרת לגמרי. בכל מצב שעובר עליו הוא מחפש את רצון השם.

הלב צריך תמיד להיות ער

כשהולכים לחתונה לובשים בגדים יפים, שמתאימים לחתונה. כשהולכים לעבוד במוסך לובשים בגדי עבודה. כשיושבים בבית לובשים נעלי בית. וכמו שיש לבוש לגוף שמתאים לכל מצב, יש גם לבוש מתאים לנפש. בכל מצב יש לבוש מתאים של התנהגות, של מידות מיוחדות ששייכות למצב הזה באופן המתאים והמדויק ביותר. ומשום כך אנחנו צריכים לפתח ערנות מיוחדת, להיות מוכנים להחליף את הלבוש הפנימי, את המחשבה. נכון שלפעמים אדם מתעייף מרוב עומס של החיים, אבל הלב צריך להיות תמיד ער. "אני ישנה וליבי ער. קול דודי דופק". צריך לשמוע את הדפיקות של הקדוש ברוך על הלב. צריך אוזניים טובות לשמוע ואז לבבו יוכל להבין איך להחליף את הלבוש הפנימי. צריכים לבחור את החליפה של הנפש בזהירות, כי אפשר לפעמים לטעות לקחת חליפת ספורט למשל לאירוע בר מצווה וזו טעות פאטאלית. חליפת הנפש היא המחשבות, מה אני חושב, מה אני מרגיש, למה אני מתכוון. איפה אני נמצא ולקראת מה אני הולך.

ובכן אנחנו נמצאים בחודש אדר. חודש אדר הוא הסוף והוא ההתחלה של כל ההתחלות. יש בו חן מיוחד, שובה לב. רבי נחמן מגלה לנו כי פורים זה ההתחלה של כל ההתחלות. כל ההתחלות מתחילות בפורים, זה הבוקר של השנה החדשה, זה הבוקר של החיים. כמה נפלא שתיכף אחר חנוכה מתכוננים לפורים, מתחילים לסדר את המחשבות, מכינים את חדרי הלב לשלוח מנות איש לרעהו, לתת מתנות לאביונים, לקרוא את המגילה ולשמוע את הקריאה של הקדוש ברוך הוא המתגלה מתוך המגילה. מכינים את הלב להודות לשמו יתברך על הניסים והנפלאות שעשה למרדכי ולאסתר ועושה לנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה. ואם מכינים את המחשבות, מכינים את הלב, אז כשמגיע הזמן אנחנו דומים באותה שעה לאותו יהודי שכבר השכים קום בטרם זרחו הקרניים הראשונות של השמש והתגבר כארי ועתה הוא מוכן כבר בשמחה לקראת התפילה.

"לשלושה דברים הייתי מצפה בכל יום"

רבי אברהם בן רבי נחמן, בעל הספר "ביאור הליקוטים" אומר: לשלושה דברים הייתי מצפה בכל יום. לחצות הלילה, הזמן שבו הקדוש ברוך הוא נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים ולהקשיב לכל אותם הצדיקים שקמו ממיטתם לעסוק ולהשתדל בתורתו הקדושה. דבר השני – הייתי מצפה לזמן הנחת התפילין, שהם כיתרו של הקדוש ברוך הוא, מתי יזכה להניח את כיתרו של בורא העולם על ראשו? והדבר השלישי, שהיה מצפה לו היה השבת. מתי היא תבוא שבת המלכה? מתי תבוא המתנה הנפלאה שהייתה גנוזה בבית גנזיו של הקדוש ברוך הוא ותניח את כנפיה על הארץ? ולכל אחד משלושת הדברים הללו היה יושב רבי אברהם ומצפה שעה ארוכה בעיניים כלות ולב מלא כיסופים. איזה יהודי! תמיד להיות מוכן מול ה' להכין מראש את הלב. זה נקרא להיות מסודר, להגיע בזמן לחתונה, לא לפספס את החופה. איך זה נראה שמגיעים ישר לסעודה בלי המזל טוב של החתן והכלה? מספרים על חכם אחד שהיה יושב בסוכה ותלמידו ישוב לצידו והנה פונה התלמיד אל רבו ואומר: "כמה ערב טעם הסוכה כשעומלים עליה כל הלילה לבנותה". נענע לו רבו בראשו ואמר: "אמנם כן. אבל תאר לעצמך כמה נפלא טעם הסוכה כשצועקים כל הלילה לקדוש ברוך הוא: הטעימני טעם סוכה". זהו סוד ההכנה. לסדר את המחשבה לפני שמתחילים את היום, לפני שמתחילים להתפלל, לפני שהולכים לעבודה, לפני שנכנסים הביתה ופוגשים את האשה והילדים. לפני שמגיעה שבת, לפני שמגיעים החגים. זאת כוונת הכתוב "סוף מעשה במחשבה תחילה". זהו סוד ההצלחה והברכה. כמה נפלא שמוכנים מראש, איזו הרגשה, איזו ציפיה, איזו הרחבת הדעת, איזו שמחה. לא באים בדקה האחרונה, לא מכינים את הסנדביצ'ים לילדים בדקה האחרונה, לא יוצאים לאוטובוס בדקה האחרונה, לא מגיעים למניין בדקה האחרונה, לא יוצאים מן העולם בדקה האחרונה.

עיקר ההכנה – תפילה

ועיקר ההכנה, כמובן, בתפילה. למשל – עקרת הבית החפצה לסדר את ביתה. סדרי נא קודם כל את מחשבותייך, הכיני ליבך לעשות עבודת קודש, התפללי לה' שיתן ברכה במעשה ידייך. תארי לעצמך שדרך סידור הבית תוכלי להשפיע יראת שמים לילדיך. אצל יהודי כל דבר שהוא עושה יש בו משמעות, יש לו השפעה על כל העולם ולכן יש לו בחירה. והבחירה היא לא רק האם לעשות דבר מה או לא לעשות. הבחירה היא גם איך לעשות. מתוך איזה מחשבות ורגשות, מתוך איזו התכוונות. מחשבות טהורות משנות לגמרי את ערך המעשים ואת השפעתם, וגם היצר הרע יודע את זה ולכן אם הוא לא מצליח לגנוב לנו את המעשים הוא נסה לכל הפחות לגנוב לנו את המחשבות, לגנוב לנו את הלב. כמה חבל אם אנחנו נותנים לו להצליח.

לפעמים, בלי משים, תעדיף עקרת הבית את ניקיון הרצפה מאשר את כבוד ילדיה. היא יכולה לשטוף את רצפת הבית וממהרת לסיים בטרם יגיעו הילדים מבית הספר. והנה הדלת נפתחת ולתוך הבית רץ הילד היקר כאשר רגליו מלאות בבוץ ומדלג כגדי על הרצפה המבריקה שזה עתה טרחה עליה. מה התגובה שלה באותו רגע? צעקה מחרישת אוזניים על הילד חסר ההתחשבות? או שמא כעס עצור במקרה הטוב? ואז החיוך הנבוך של הילד שציפה לברוך הבא אחרי יום מפרך של לימודים נמוג ומתחלף בבכי המסגיר את פגיעתו מהצעקה. והאם שואלת את עצמה: "מה היה חסר במסירות הנפש שלי על הניקיונות, בסידור הבית?" והתשובה היא: "דבר אחד היה חסר – הכנה ותפילה".

גם אחרי שנכשלנו בכעס או באיזה מידה רעה, זה הזמן לתקן. להתחיל מחדש ולהפוך הכל לטובה. אם לא עשינו הכנה עד עכשיו אפשר להתחיל מעכשיו. ה' הרי אוהב אותנו ונתן לנו פה להתפלל אליו. ומהי התפילה? "ריבונו של עולם, אנא עזור לי לעשות את מעשיי בסדר הנכון, שאתן לכל דבר את החשיבות שלו ולפי חשיבות הדברים אסדר אותם ולא אערבב אותם ולא אקדים את המאוחר למוקדם. עזור לי להאמין שגם בסידור הבית הפשוט אני רצויה לפניך ואתקרב אליך ואקרב גם את ילדיי אליך בעבודה זאת".

איך שומרים על היין?

פעם אחת ציווה הבעל שם טוב שיביאו לו יין ממדינת בסרביה, בהשגחה גדולה ושמירה יתרה על הצד הכי כשר על פי דת. ומסר את הדבר לתלמידו הרב דוד ממיכלוב. נסע הרב דוד לבסרביה לעיר טילנא והתעכב שם במשך אלול ותשרי. כל עת עבודת היין השגיח בעצמו על כל פרט ופרט שבעסק עשיית היין, בלי שום היסח הדעת, שיהא הכל כשר וישר על הצד היותר טוב. מן הרגע הראשון שקנה את הענבים ובכל עת הדריכה, הוא טרח בעצמו והשגיח בעין פקוחה על כל פעולה ופעולה שתהיה בכשרות הראויה למהדרין מן המהדרין, וגם נתעכב אחר סוכות כמה שבועות עד אחר גמר תסיסת היין שיוכלו לשים אותו בחביות. ומפני שאז הוא זמן קלקול הדרכים, היה לו יגיעה גדולה וטרחה עצומה בחזרתו עם היין לביתו, עד שנסע כמעט במסירות נפש בכל פרסה ופרסה, לפי שלא רצה להסיח את דעתו כלל משמירת היין, אפילו רגע אחד ביום ובלילה, בעת גשם שוטף ורוח סערה ושלג גדול וקלקול הדרכים מטיט חוצות, וטבעו בבוץ רגליו ובאו מים עד נפש, עד שברוב עמל ויגיעה עלה בידו להביאו בשמירה גדולה ובכשרות גדול לעיר מז'יבוז. ורץ תכף לבעל שם טוב לבשר לו שהביא את היין בשמירה מעולה כחפצו. והנה באותו רגע שעמדה העגלה עם חביות היין לפני בית הבעל שם טוב, רכב שם איזה קוזק אחד מהשומרים של אדון העיר שהשגיחו שלא יביאו יי"ש להעיר ממקומות אחרים. וכשראה על העגלה חבית, התחיל לצעוק שהביאו יי"ש, ולא זז משם עד שהוצרכו לפתוח את החבית והכניס את השפוד שלו, וטעם וראה שהוא יין והלך לו. אמנם היין כבר נאסר בגלל מגעו של הגוי. והצטער הרב דוד מאד שכל טרחתו הגדולה ויגיעתו העצומה היה הכל להבל וריק. ונכנס בבכייה ובנפש עגומה אל הבעל שם טוב ואמר לו: "יודיענו רבנו מפני מה נתחייבתי בעונש גדול כזה שרציתי למסור נפשי לדבר מצווה, שיהיה לרבנו יין בתכלית הכשרות והיה כל יגיעי להבל וריק". ואמר לו הבעל שם טוב: "אמנם מסרת נפשך על שמירת היין, אבל שכחת את עיקר השמירה, שהיה לך להתפלל להשם יתברך שהוא יעזור לך לשמור על היין היטב. ובגלל ששכחת את שמירת השם יתברך, השומר האמיתי, לכן אירע לך כך, כמאמר הכתוב "אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר".

הכל הכל הכל – תפילה!

אפילו לסדר את הבית אפשר מתוך תפילה. מתחילים מחדר שינה, עוברים לחדר הילדים ומשם לחדר האורחים, לסלון ומשם למטבח. לא מתבלבלים בדרך. לא נכנסים פתאום לחדר אחר לפני שגומרים את החדר הזה. כך אדם מרוכז בעבודתו. אני יודע מה אני עושה, אני יודע מי הוא זה הנותן לי את הכח והדעת לסדר את החדר. תנסו לעשות את מעשיכם בדרך זו, מתוך התכוונות, מתוך מחשבה, מתוך תפילה. ביחד עם ה' ולא בלעדיו. ופתאום תתחילו לשמוע את המשפטים של היצר הרע המנסים למנוע מכם את חשיבות המעשים שלכם. אתם תשמעו את המשפטים המתישים: "אין לי כבר כח כל פעם לסדר מחדש", או "ממילא בעלי לא מעריך מה שאני עושה". המשפטים הללו לא ירפו מכם, אבל מי אמר שאתם חייבים לשמוע להם? מי אמר שיש להם חשיבות ולמעשים שלכם אין חשיבות? אולי ההיפך הוא הנכון? אולי אפשר אחרת?

המלאך הממונה על חודש אדר שמו אברכיאל והגמטריא של שמו היא "סדר". זה הסוד של חודש אדר. גם האותיות של שם החודש הולכות לפי הסדר שלהן באותיות האלף בית. אל"ף דל"ת רי"ש. אפשר לומר בדרך רמז: אל"ף זאת ההתחלה. כשאדם מגיע מוכן להתחלה אז הדל"ת – הדלת נפתחת לו ואז הוא זוכה לרי"ש, אותיות שיר. כשיהודי מכניס את כל מעשיו לסדר הנכון הוא מגלה פתאום את מנהיג הבירה המסתתר מאחרי כל המעשים. כשיהודי עושה את מעשיו עם סדר, הוא מתדבק במידת האמת. המילה אמת מופיעה בסופי תיבות של המילים: "בראשית ברא אלוקים", כי זה הוא סדר הבריאה שהשם יתברך קבע. ואם האדם מוצא את הסדר הנכון, הוא יכול אזי למצוא את הקדוש ברוך הוא בכל מצב. כל ההתחלות מפורים. כל ההתחלות מסידור המחשבות, מהכנה ראויה, מתפילה