יש על מה להודות
י״ב בתמוז תשע״ט
כאשר מתייחסים באימון לצדיקים ומאמינים להם שאכן יש על מה להודות ושעל אף כל המרירויות הנראות לעין אין כאן נטישה וחורבן אלא השגחה ואהבה – כי אז השכל גדל, ומאז ואילך מתחילה להיקבע במח צורת הסתכלות אחרת על כל המאורעות (חנוכה)
חסד עשה ה' בעולמו, הוא ברא את התינוק עם טבע מופלא – יש לו אימון בהוריו!
אין מילים שיתארו את המתנה העצומה הזאת שבזכותה כולנו חיים. תארו לעצמכם שהתינוק היה מתחיל להתחכם על הוריו: הם מגלים לו שהאש מסוכנת – והוא ב'חכמתו' סבור אחרת; הם מלמדים אותו לאכול מאכלים בריאים – והוא ב'עומק הבנתו' מתווכח ומחליט להיפך, וכן הלאה בכל פרטי החיים.
תינוק שכזה הרי היה חשוף לכל פגע ולכל צרה חלילה, והוא לא היה יכול לגדול בשום פנים ואופן לאיש בין האנשים.
האימון הינו כלי עצום והכרחי הגורם לילד לקבל דברים ולהתפתח על ידם; הוא שומע מושגים, מאמין בהם – והללו נקלטים אצלו והופכים אצלו לשכל פנימי שעל ידו ינהיג בעתיד את חייו ואת חיי צאצאיו. ללא אימון, לא היו מועילים שום הרגלים, הם היו הופכים אצלו לאילוף מאולץ ובבוא רגע של מבחן היה חוזר לסורו לגמרי.
האימון הינו חיוני עוד יותר, מפני שהמושגים של הפעוט כה דלים ומעוותים, עד שללא אימון – לעולם לא היה ניתן לקרב בין שכלו של האב לשכלו של הבן, וכל מה שנחשב למועיל ונעים אצל הבן, היה נחשב אצל האבא למזיק ומפסיד. רק האימון יכול לגרום לתינוק לעזוב את דעתו השגויה ולקבל את דעתו של האב שתוביל אותו לחיים טובים.
זה טיבו של חינוך אמיתי. החינוך אינו אילוף, אלא יחד עם העשייה וההרגל בפועל הוא מקנה לתינוק את הידיעה האמיתית, מה לקרב ומה לרחק. אך הקנָייה זו איננה נעשית בדרך של הבנה גרידא אלא בכח האימון של החניך במחנך, היא שיוצרת את התנאים להתחנך באמת.
גם בעבודת השם – מגלה לנו רבי נתן – אי אפשר להיכנס ולהתחיל כי אם על ידי חינוך, הצדיקים הם המחנכים שלנו, הם מכניסים אותנו לאט לאט בשערי העבודה האמיתית, והתנאי לקבלת חינוך זה היא שנקבל את דבריהם באימון.
זוהי אמונת החכמים שהינה הדרך היחידה שעל ידה ניתן לקבל עצה הוגנת להצלחה בחיים הרוחניים. וכמו בחינוך הפעוט, גם כאן הסיבה ברורה: המרחק בין האמת שאותה מקנים לנו הצדיקים לבין מה שנראה לנו לטוב, כל כך עצום עד שאין שום אפשרות לקבל אותה כי אם באמונה; האמונה והאימון מביאים לכך שלא רק שמקבלים את ההוראות בפועל, אלא יחד עם זאת לומדים מהו שכל אמיתי, וכך גדלים בעבודת השם.
ניקח לדוגמא את העצה המופלאה של 'תודה והודאה' עליה הרחיב רבינו הקדוש ואחריו רבי נתן (ראה ליקוטי הלכות, בכור בהמה טהורה ד ועוד).
העצה בפועל היא, להודות ולחזור ולהודות על כל נקודה קטנה של הרחבה גשמית או רוחנית. אפשר לו לאדם לקבל עצה זו בדרך קיום מעשי בלבד, הוא יאלף את עצמו להודות בפיו, אולם בסתר לבו הוא יישאר באותה השקפה שסוברת שהמצב רע ומר…
אך אפשר גם להתחנך על ידי עצה זו, כלומר, להתחיל להשתנות בפנימיות המח על ידי הפעולות החיצוניות. חינוך כזה מותנה באימון; כאשר מתייחסים באימון לצדיקים ומאמינים להם שאכן יש על מה להודות ושעל אף כל המרירויות הנראות לעין אין כאן נטישה וחורבן אלא השגחה ואהבה – כי אז השכל גדל, ומאז ואילך מתחילה להיקבע במח צורת הסתכלות אחרת על כל המאורעות.
* * *
חנוכה – מלשון חינוך. בימים קדושים אלו נוצחו היונים שביקשו לטמאות את השמן-השכל הקדוש, וזאת על ידי פגיעה באמונת חכמים; הם החדירו את הארס של ההתחכמויות העצמיות, הגדילו את הכבוד למי שיכול לחקור ולהתפלסף בעצמו ולא לקבל את השכל האמיתי מפי מוריו ורבותיו – וכך ניתקו את ישראל מן החינוך לכל דבר שבקדושה.
הכנעתם המופלאה בימים אלו היתה בכוחם של הצדיקים שהמשיכו לעד את הכח הזה, לזכות בימים אלו לאמונת חכמים – ובכך להתחיל להתחנך באמת.
בעת העלאת אור הקודש עלינו להתחנן שנזכה גם אנו לאמונת חכמים, היא שתפתח לנו שער לכל הטוב הרוחני הצפוי לנו.
בימים אלו עלינו גם להרבות בהלל ובהודיה לה' על שזכינו לנקודת ההתחלה באמונת חכמים שאין מעלה גדולה ממנה ואשר היא הרפואה לכל חולאי הנפש ללא יוצא מן הכלל, כפי שרבי נתן כותב.
(על פי ליקוטי הלכות, שבת ו-יז)
גולשים צפו גם ב:

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.

כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…

המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…

בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…

מחשבות ודמיונות
"כשעושין שחוק וקומדיה, אזי נוסע אחד ומכריז וחושב כל הדברים שיעשו על הקומדיה. ואף שהוא תאווה לשמוע, אף על פי כן, אין זה השחוק בעצמו. וכן, כשבא להחדר שעושין שם הקומדיה, יש שם מצוייר על…

אני הגבר ראה עני
דומה כי בחודשים האחרונים אין צריך הסבר על אבל מהו, ועל צער מהו ועל פחד וחשש. מגיפה? חווינו. מלחמה? אנחנו בעיצומה ה"י. הקינות יאמרו כמעצמן; אני הגבר ראה עני – אני ממש, עני ממש... אבל…

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ?
מדוע נחרב בית המקדש?! על איזה עוון גלו בני ישראל בגלות קשה שכזו!? מה גרם לכך שאבדנו מארץ ישראל?! לימוד עמוק מתוך דברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

איכה ישבה? בדד!
אם מטרת התוועדות החברים היא להאיר זה לזה ולקבל זה מזה, איך יתכן שכשיצאנו מאותה התקבצות נשרנו אותו דבר ולא השתנינו רוחנית במאום? למה איני חש בשום התרוממות רוחנית לאחר 'שיחת חברים'?

גביע מתנה לרבי
הם יצאו לדרך מבעוד מועד, שבוע לפני ראש השנה, והביטו בשמים שצבועים היו באפור קודר, גוון שאינו מבשר טוב. אם תהיה הדרך מלווה בסערות של שלג ומלאה בתקלות ועיכובים לא יספיקו להגיע לראש השנה... (סיפורים)

אומן אומן ראש השנה
באמת, רואים בחוש שכולם בסוף מסתדרים, אף אחד לא נשאר רעב או נטול שינה ואם לשפוט לפי מבע פניו של בעלי בימים שלאחר ראש השנה אצל הצדיק – אף אחד גם לא ממש סובל. הלוואי…