משל…

בזמן רבינו, היה היין שהגיע מחבל טוקאי שבהונגריה, שנקרא "יין הונגרי", יין מפורסם מאוד, ונחשב לאחד היינות המשובחים בעולם (ובפרט בפולין ורוסיה, שאף הגנה על אזור טוקאי על מנת להגן על אספקת היין המשובח לחצר הצאר). בטעמו הנפלא ובריחו המשכר היה יינה הטוב של הונגריה, לשם דבר בכל ארצות אירופה – ועד היום, לאחר חידוש יצור היין בחבל לפני כ-20 שנה הוא נחשב ליין מעולה.

לא על כל שלחן עלה היין הזה. לא כל אחד זכה גם לטעום ממנו, שכן היין המשובח הזה היה יקר מאוד, ורק על שלחנות מלכים נראה היה היין ההונגרי, או בבתיהם של משפחות אצילים ועשירים מופלגים, שמרשים היו לעצמם ללגום ממנו מדי פעם.

ובאחד הימים, לקראת היריד שהתקיים באחד השווקים האזוריים הגדולים, יצא סוחר אחד אל השוק, מוביל איתו עגלות טעויות בחביות, מלאות באותו יין מעולה.

ריח נעים ומשכר עד מאד עלה מן החביות, ולעגלון ולמשרת שישבו על גבם ושמרום מכל משמר, לא נותר אלא לעצור בעד תשוקתם לטעום מן היין המשובח, שכמוהו לא טעמו מעולם. צער רב נגרם להם בכל עת שהיה ריח היין נודף ומגיע לאפם. אולם הם לא העיזו אפילו לחשוב על טעימה מהחביות שעמדו לידם.

וכך התמשכה לה הדרך, וככל שנמשכה יותר כן הלך תאבונם של המשרת והעגלון אל היין וגדל. ומשלא יכלו עוד לעצור ברוחם, פנו אל אדונם, הסוחר, שישב עמם בעגלה, ואמרו לו: "הלא אנו נוסעים בדרך הזה, עם היין הזה, ואנו סובלים הצער כל כך, תן לנו לטעום מעט". נתן להם הסוחר, לגימה לכל אחד, ויטב לבם מאד. עתה, עתה, הבינו, מדוע כה מהולל הוא היין ההונגרי, שכן לא טעמו טעם נפלא כזה מימיהם.

לימים, נזדמן אותו משרת לבית מרזח אחד בעיירה קטנה, בין שותי יין. ישבו השותים, והיללו את יינם, שכמוהו לא טעמו אף פעם. ומשמצא היין חן בעיניהם וטעמו הערב עלה בפיהם שיבחו השותים את היין והכריזו שזהו ה"יין ההונגרי" המשובח…

המשרת ששמע אותם מדברים על יינם, וזכר את טעמו המופלא של היין, קם מיד ופנה אליהם: האמנם יין הונגרי יש לכם?! תנו לי, במטותא, לטעום ממנו מעט…" והעניקו לו.

אולם, משאך טעם המשרת את היין, דחה את הכוס מלפניו בשתי ידיים, באמרו בלגלוג: "כלום סבורים אתם שזהו היין ההונגרי? – לא מיניה ולא מקצתיה, רחוק היין הזה מלהיות הונגרי!"

אולם אותם שתיינים וותיקים הביטו בו, במשרת הצעיר, בבוז, ואף גערו בו על שהוא מתערב בעניינים שאין לו בהם מושג, אולם הוא בשלו: היין הזה אינו יין הונגרי! כעסו עליו, אחזו בו ודחפו אותו החוצה, אך הוא בשלו: "הלא אני יודע שאין זה יין הונגרי כלל, כי הלא אני הייתי אצל סוחר גדול כזה" וכו'. אך הם לא השגיחו בו, והיו בטוחים שמשרת עלוב זה לא טעם ולא ראה יין משובח מימיו, וודאי לא יין הונגרי שאינו מצוי אפילו בין עשירים. והוא, המשרת, צעק כל הזמן: הלא אני הייתי אצל פלוני הסוחר ושם טעמתי…" אך לא עזר לו כלום

* * *

"מי שטעם יין הונגרי…"

בסיימו לספר את המשל הנפלא הזה, הפטיר רבינו בזו הלשון: "אבל לעתיד, כשיבוא משיח, אז ידעו, כשיתנו יין המשומר, אזי לאחרים יוכלו להטעות, ויתנו להם יין וואליחשין סטראוויצטיר [סוג יין משובח], ויאמרו להם, שהוא יין הטוב המשומר, אבל לאנ"ש, לא יוכלו להטעות, כי אנחנו טעמנו היין הטוב" וכו' (חיי"מ עבוה"ש כ').

גם בכדי להבין משל זה עצמו על בוריו, חייבים להיות מאנשי רבינו ז"ל. כי לא די לדעת שיש "יין הונגרי" בעולם, צריך גם לטעום אותו ממש. ורק אז אפשר להבין, מדוע יין משובח אחר, אינו אלא "וואליחשין סטראוויצטיר", שאמנם אף משובח מאד, אבל אינו אלא "תחליף" זול יותר של היין המשומר האמיתי, אותו טועמים המתקרבים לצדיק האמת, וטועמים מאורו הגנוז.

* * *

העולם הזה מטעה

העולם הזה מטעה. הוא מלא בפיתויים, הסחות דעת, שבילים מפותלים שאולי מובילים אל התכלית – כנראה שלא. מטרת ביאתו של האדם לעולם הזה, השפל, הירוד, היא אחת: לעבוד את בוראו, לעשות רצונו, להרבות כבודו ולהמליכו למלכו של עולם בכל מעשיו, ברוחניות ובגשמיות; לעסוק בתורת ה', ללמוד וללמד, ולקיימה בכל הליכותיו. להיות מייצגו של מלך מלכי המלכים בעולם הזה, בכל רגע ורגע ובכל נקודה.

אבל העולם הזה מטעה. והוא מלא בפיתוים ובהסחות דעת, שלמרות שהם מגושמים וירודים להחריד מבחינה רוחנית, הם נראים מפתים מאוד, נוצצים, מעולים, בחינה גשמית, על פי קנה מידה קצר טווח; והוא מלא שבילים, שאולי מוליכים אל התכלית ואולי לא, אבל לעתים הם נראים זהים, ולעתים אין שלטי הכוונה, ואין שלט שיגיד "אל התכלית פנה ימינה", או "לשאול תחתיות פנה שמאלה", וגם אם הוא אומר, זו עלולה להיות טעות. כי לא כל בקבוק שהתוית שלו מכריזה "יין הונגרי" אכן מכיל את היין הזה. ואולי זה רק יין משובח אחר, אבל שאינו דומה לטיבו ולרמתו של אותו יין הונגרי מעולה ומשובח.

ומה עושים?

"אותו לא יטעה כבר העולם

"מי שטעם יין הונגרי", אומר רבינו הקדוש, "אותו לא יטעה כבר העולם". וגם אם הבקבוק יהיה מפואר, וגם אם התווית תהיה מהודרת ובאותיות של קידוש לבנה יהיה כתוב עליה "יין הונגרי", טעימה קטנה, אפילו הרחה, תספיק למי שטעם כבר את היין האמיתי לדעת שזה לא זה. זה אולי טעים, אבל זה לא היין המשובח האמיתי ההוא.

ומי שטעם באמת את דרך רבינו הקדוש, את היין ההונגרי הרוחני שמציע רבינו הקדוש בבקבוקים מכל סוג, אותו לא יטעה כבר העולם. הוא תמיד ידע: המטרה, התכלית, היא עבודת ה'. אם כבר זכה להשיג את אותה תכלית בפועל או שמא עדיין לא – זה ענין אחד. אבל בכל זאת, תמיד לדעת את זה, שזו – רק זו! – התכלית, ולכסוף לכך, ולחכות, ולקוות ולהתפלל ולצעוק לה', שיזכה אותנו להתקרב אליו באמת, ושלא נטעה, ושלא נסכים לשתות יין אחר, טוב פחות, אלא רק את היין ההונגרי שלו, זה האמיתי, המשובח, בעל הארומה הנהדרת והנפלאה שרק הוא יכול להציע.

העולם הזה אכן מלא בפיתוים ובהסחות דעת, אבל מי שטעם מהיין ההונגרי הרוחני, אותו לא יטעו כבר פיתוים זולים, בכל מסוה שהוא. הוא יודע – וזוכר תמיד – מה תכלית הבריאה, מה תכליתו בעולם הזה.