לפנינו הפרק האחרון על חסידי ברסלב באוסטרובצה, מרישומיו המרתקים של ר' בֵּירַך רובינזון. והפעם נקרא על החסידים המופלאים: רבי עמנואל קורנבלום ובנו ר' יהושע, רבי ישעיה סוֹרֶדְנִיבֶר, ר' יעקב צוקרמן, ר' מרדכי קריינדל, ר' יצחק אייזיק גרינבוים, ור' ישראל רוזנברג, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, כולם קדושים, ה' ינקום דמם.

פורסם לראשונה ב"שיבולים", ע"י מכון שיבולים, ומתפרסם כאן ברשותם האדיבה.

לפרקים הקודמים: פרק א | פרק ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה

הרב החסיד ר' עמנואל קורנבלום ז"ל

איני זוכר אם חי עוד בעת המלחמה, אפשר אוכל עוד לברר, כמדומה לי ששמעתי שנפטר בתוך המלחמה הרב עמנואל היה מלמד, היה לומד עם בחורים של גיל תשע ועשר שנים. אני בעצמי למדתי אצלו זמן אחד, ואפשר (= ואולי) שני זמנים. היה איש חסיד, היה מקורב לחסידי שידלובצא ויותר של קינצק – של הרבי הצדיק הק' ר' פינחס מקינצק[1], בנו של אדמו"ר משידלאווצא[2]. אחר קינצק היה נוסע לבנו הרב ר' יוסלי מראדום[3], ה' ינקום דמו. הנאצים ימח
שמם הרגו אותו עוד בראדום, ונקבר בחצר, ימח שם הנאצים הארורים.

הרב ר' עמנואל היה לו בן בשמו יוֹשֶׁע, שנקרא יהושע'לי. היה יכול ללמוד, והיה מקורב קצת לחסידי ברסלב על ידי מורי ורבי ר' אברהם יצחק ז"ל. ואביו הנ"ל התחיל להסתכל בספרים של ברסלב ונהנה מאד, והתחיל להתקרב גם כן לברסלב לאט לאט, עד שהתקרב בהתלהבות גדולה, שכמעט היה תמיד מעשרה ראשונים לבוא לבית הכנסת של ברסלב להתפלל בהשכמה בבוקר, שאז בזה הזמן היו מתפללים כוותיקין. ובכל פעם באסיפות, בהתוועדות, היה ר' עמנואל הראשון.

ועל ידי זה זכה שהתחתן ( = התקשר בקשרי שידוכין) עם [חסיד] אחד של ברסלב מווארשא לוי יצחק, ואני הייתי על החתונה בערב שבת קודש, והיה שמחה גדולה. ובליל שבת קודש היינו מרקדים בריקודים גדולים הרבה שעות.

ואחר שהתחתן[4] התחיל התקרבות שלו ללהב עוד יותר מקודם, והיה כמעט קידוש השם שאנשים כאלה נתקרבו לברסלב[5].

הרב החסיד ר' ישעיה סארעדניווער ה' ינקום דמו

הרב ר' ישעיה היה מקורב לחסידי ברסלב על יָדִי בעצמי, קירבתי אותו בעת הילולא של הרב רבי נתן זצוק"ל, שעשינו באוסטרובצה סעודה גדולה לכבוד ההילולא של הצדיק הקדוש מורנו ורבינו הרב רבי נתן, ובכל פעם בהילולא נתקרבו איזה מקורבים חדשים.

ור' ישעיה הנ"ל, ה' ינקום דמו, היה מקודם חסיד של אמשינוב בקביעות, וגם היה חביב לנסוע לעוד איזה אדמו"רים מפורסמים. והיה לו שם טוב, כולם היו מקרבים אותו, וכולם יודעים ( = מכירים) אותו, ואוחזים אותו לחסיד וירא שמים.

ר' ישעיה הנ"ל ממתי שהתקרב לחסידי ברסלב היה מקבל החסידות בהתלהבות גדול ובהתעוררות חזק, ולא היה רוצה עוד לידע מדברים אחרים רק מה שנוגע לברסלב. והיה מקיים העצות והנהגות של ברסלב. וקודם ההתקרבות היה מנהגו להתפלל בחצי יום, אחר זמן תפילה, אבל כפי שידוע שאצל אדמו"ר זצוק"ל היה אזהרה שלא להתפלל אחר זמן קריאת שמע ותפילה, היה ר' ישעיה הנ"ל מוכרח גם כן לעזוב מנהגו שמקודם.

והיה כל כך חזק בדעתו, אשר אפילו בשנה שהתחילה המלחמה האחרונה מהנאצים הארורים ימ"ש, הַיינו שני שבועות קודם ראש השנה ת"ש, ולא היו הקיבוץ מתפללים בלובלין בראש השנה זו – רק איזה אנשים יחידים וגם אנ"ש מלובלין, אבל ר' ישעיה לא הסתכל כלום, הוא נסע במסירות נפש. ואני נסעתי אחר שבת בראשית ללובלין, מחמת שברחתי מהעמלקים שנטלו ממני הרכוש שלי – הרחיים שהיה לי עם שותפים, וגם יראתי שיכולים לתפוס אותי גם כן ולעשות עלילה (בלבול) כמו שעשו בהרבה מקומות עם אנשים עשירים. והדיבורים הראשונים שאמרו הרשעים לאשתי ששאלו: מי יתן לאכול להילדים, ליטול הילדים להשליך להמים לה"ווייסל" שהיה אצלנו היכן שאני גרתי בעיר קטנה סאליף[6]; לכן ברחתי, ואז ראיתיו בבית המדרש של ברסלב בלובלין, רחוב לוברטווסקה שלשים וארבע, וסיפר לי איך היה הראש השנה שלנו שנהרס. ומאז ולהבא לא ראיתיו עוד יותר.

ר' יעקב צוקערמאן ה' ינקום דמו

ר' יעקב צוקערמאן היה מבחורי בית המדרש הישן שלומדים שם כל הבחורים, והיה יכול  ללמוד ( = תלמיד חכם), והיה מתמיד. אביו שלו, חיים זאב צוקערמאן, היה מחסידי מאדזיץ, וגם בנו יעקב היה מקורב למאדזיץ, אבל מעת שמורי ר' אברהם יצחק הנ"ל בא לאוסטרובצה, והיה לומד גם כן בבית המדרש, נתקרב ר' יעקב על ידו לברסלב.

היה מהחברים של אחי ישראל דוד, קשיש ממנו בשתי שנים. ואחר שנפתח בית החסידים דברסלב התחיל להתפלל גם כן בבית המדרש, אך לפעמים היה מתפלל גם בבית המדרש של מאדזיץ. והיה נשוי והיה לו בנים, גם היה לו פרנסה ברווח, והיה מקיים עצותיו של רבינו הקדוש: תפילה בכוונה, והתבודדות. ולמד הרבה גם בעת שהיה עוסק בעסקים לפרנסה. ה' ינקום דמו.

חברי מרדכי קריינדל ה' ינקום דמו

ר' מרדכי קריינדל היה חברי מנעורינו, למדנו יחד גם אצל מורי ר' אברהם יצחק ז"ל. אביו של ר' מרדכי היה שמו משה זיסקינד, הוא היה אופה, והיה בעל מוקיר תורה, וגם היה בעל צדקה. היה לו יגיעות גדולות שבנו מרדכי יהיה גדל תלמיד חכם, ורצה דווקא שיהיה לו היתר הוראה, שיהיה מו"צ =( מורה צדק) באיזה מקום. ופעל בזה ששכר מלמד מיוחד שילמוד עמו רק פוסקים: יורה דעה וחושן משפט. והמלמד היה ר' מאיר, בנו של ר' יוֹשֶׁע מלמד המובא לעיל[7], וחברי ר' מרדכי שקוראין לו מוֹטְל – השיג היתר הוראה, אבל להיות מו"צ באיזה מקום לא היה רוצה, רק היה אוהב להיות ( = לקיים) "טוב תורה עם דרך ארץ", ואחר החתונה היה עושה לעצמו איזה עסק, והיה לו פרנסה ברווח.

היה מתחתן ( = התקשר בקשרי שידוכין) לחותנו שהיה שמו משה ווייסדארף, מעיר קטנה איוואנצק, ונתן לו "נדן" יפה, כי בתו היתה בת יחידה. והיה לו עוד בן אחד יחיאל אלתר, והיה גם כן מקורב קצת לברסלב. ואני הייתי על החתונה ועוד אנ"ש, והיה שמחה גדולה.

אני נשארתי איזה ימים אחר החתונה גם כן, כי היינו שנינו אהובים גדולים, וכמעט שווה בשנים, ונתקרבנו לברסלב ביחד. חבל! חבל שהרשעים הארורים חטפו אותו וכלו אותו ומשפחתו. ה' ינקום דמו.

חברי יצחק אייזיק גרינבוים ה' ינקום דמו

יצחק אייזיק הנ"ל היה גם כן אחד מהחברים שלנו שלמדנו ביחד בבית המדרש ונתקרבנו לברסלב. היה לו שכל הישר בהלימוד, ואני זוכר עוד בעת שדיברו לו שידוך מאוסטרובצה, וזה השידוך נגמר ונשא – היה המחותן שלו שמעון, ושלח גיסו ר' ישראל מאיר מלמד שהיה למדן גדול – לבית המדרש לבחון לו ( = לר' יצחק אייזיק) בלימוד, ובחן לו במסכת כתובות, פרק אלו נערות, ושם יש תוספות קשים ארוכים, וישב עמו הרבה שעות, והיה מצליח, ונגמר השידוך על ידו.

יצחק אייזיק היה בנו של אביו שהיה תמים, איש פשוט, אבל אומר הרבה תהלים, וגם למד משניות בין העולם, ואהב בנו הנ"ל כאהבת נפש, כי הוא היה אחד מבין בניו שהיה יושב ולומד. והרבה פעמים היינו בביתו צעירי חסידי ברסלב, ועשינו סעודות לאיזה הילולא, וגם בפורים אני זוכר שהיינו שם והיינו שמחים מאד, והוריו היו שבעים רצון, ונתנו כיבוד גדול בכל מיני מזונות ומשקאות. ויצחק אייזיק היה עובד ה' על ידי העצות של רבינו ז"ל, והיה מקיים התבודדות, ואני זוכר התפילה שלו איך היה מתפלל בחמימות. והיה לו איזה בנות. חבל! חבל! ה' ינקום דמו.

ר' ישראל רויזינברג ה' ינקום דמו

ר' ישראל היה יליד לובלין, והיה נשוי לאוסטרובצה לאחד בעל כלי זמר הנקרא ר' ראובן כליזמר שפילמאן. הר' ראובן הנ"ל היה אחד שכל העיר אוסטרובצה נוטלים לו לכל שמחות וחתונות, משום שהיה אחד מוותיקים הדתים מעורב בין הבריות. וגם בתו – אשת ר' ישראל היה לה שם טוב לבדה, וכולם היו משבחין אותה, והיו אוחזין אותה לצדקת, בעלת צדקה והכנסת אורחים, ביתה היה פתוח לכל אחד. ור' ישראל הנ"ל לקחה לאשה, והיתה כמעט בפניו ( = דומה לו בצדקותו,) כי ר' ישראל הנ"ל היה איש צדיק ותמים.

הוא היה מתפרנס עצמו ממלאכת הצבע מלבושים. היה גר מעט רחוק מבית התפילה, מבית המדרש, ונתקרב לחסידי ברסלב. ואני זוכר בעת שהיה בית המדרש דברסלב והתפללנו כוותיקין בכל יום בימי החורף, ור' ישראל הנ"ל בא בבוקר עם בניו שהיו עוד קטנים. והיה מקורב בתמימות ובפשיטות, ונתן הרבה כסף יותר מכפי יכלתו על הוצאות בית המדרש, וגם לכל שאר הדברים שהיה נצרך. ותמיד היה מלא שמחה – אין לשער השמחה שהיה לו. ובעת שראה אחד מאנ"ש ברחוב, היה מדבר עמו תמיד אודות רבינו ז"ל ועצותיו.

לזכרון עולם יהיו שמותיהם: אברהם יצחק בן חנה (וייסזאנד), דוד בן טעמא (קליינמן – מציבה-קריצער), ישראל דוד בן רייזיל (רובינזון), ישראל בן חנה פעסא (רוזנברג), ישראל יהודה בן רבקה (ויינבערג), יצחק אייזיק בן נעכא (גרינבוים), משה דוד טעביל בן חנה גיטל (אייזנמן).

הערות:

[1] נפטר בכ"ב אלול תרס"א.

[2] רבי נתן דוד הורביץ משידלובצא, נכד ה"יהודי הקדוש" מפשיסחא, נפטר ב-ד בחשוון תרכ"ו.

[3] רבי יוסף אליעזר רבינוביץ מראדום, ניספה בשואה, בערב יום הכיפורים תש"ג.

[4] (מהסגנון לא ברור למי כוונתו של ר' בירך, ויתכן שר' בירך מתאר כאן את דמותו של החתן הצעיר, בנו של ר' עמנואל)

[5] ראה בפרק הראשון מזכרונות רבי בירך, בין היתר בקטע המתחיל "ובבית המדרש שלנו"

[6] הלא היא העיירה "נובה סלופיה", כמוזכר בפרקים הקודמים.

[7] ראה בפרק ג מזכרונותיו של ר' בירך