ידוע שהבריאה מורכבת מ'עולם', 'שנה' ו'נפש', וכמו שבקומת נפש האדם ישנם מצבי עליה ומצבי ירידה כפי אשר יודע כל אחד בנפשו, כך גם בקומת השנה ישנם זמני עליה וזמני ירידה, וכפי המקובל הרי ששבועות אלו המכונים "שובבי"ם" נחשבים לזמני ירידה בקומת השנה, (עיין 'עטרת ישועה' פ' משפטים המבאר זאת בסוד החדשים שנפלו בחלקו של עשיו), לכן נהגו ישראל קדושים להתחזק בימים אלו בשתי עבודות עיקריות: האחת, שמרבים בתפילות ובתחנונים ואמירת תהילים להמתקת הדינים ברוחניות ובגשמיות, והשניה, שמתקבצים יחד לפשפש במעשים ולשוב תשובה שלמה על הפגם הנורא, ולהטהר לפני ה'.

ועל ידי תשובה זו אנו הופכים את הימים הללו לזמן עליה, כמו שלימדנו רבי נחמן (ליקו"מ סי' לג) "שלא יהא האדם מחולק במידותיו ובמאורעותיו; שלא יהא לו חילוק בין בטיבו בין בעקו, תמיד ימצא בו השי"ת", על האדם למצוא את השי"ת תמיד בכל עת ובכל מצב גם כשהוא שרוי בעתות ירידה לא ירפה ממנו ית'.

התרחקות תכלית ההתקרבות

בעת שצר לאדם ואינו יודע מאין יבוא עזרו ומהיכן תצמח ישועתו, בא רבינו הק' ללמדנו כי דווקא בתוך הקושי והמצוקה עליו לרוץ להשי"ת ביתר שאת וביתר עז, על האדם לדעת כי לא לריק הגיע למצבו הקשה, אלא אדרבה, על ידי שיפנה להשם יתברך דווקא מעומק המיצר ויבקש על ישועתו אף כשאינה נראית באופק על פי דרך הטבע, הרי שבכח זה תצמח ישועתו בכפליים, וכמו שמובא בזוהר הקדוש (שמות כ) על הפסוק "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם", 'ממצוקותיהם' משמע שתיים, היינו שעל ידי צעקתם בצר להם יזכו לישועה בעולם הזה ובעולם הבא, עיי"ש.

ואכן רואים זאת בחוש, שעל ידי הצער והצרה מתעוררים באדם סימני התקרבות ואמונה נפלאה אשר מבלעדי הדוחק והצרה לא היה אפשר שיתעוררו, ורבים התקרבו להשם יתברך דווקא בצר להם, ומצוקת ה'עקו' היא שגרמה להם למצוא את השי"ת ביתר שאת ונושעו בכפליים שיצאו מצרה לרווחה ואף זכו לקרבת אלקים.

מארץ תצמח

רבים הם הטועים בענין זה, המבקשים עצה ותחבולה לאחוז את החיות בעבודת השם יתברך ואת הנעימות בלימוד התורה הקדושה בתמידות, ואינם יודעים כי לא יתכן כזאת, שהרי כל בנין העולם הוא על דרך 'יום ולילה' 'אור וחושך' 'קור וחום' 'הרים ובקעות', ירידות ועליות העוברים לרוב על הדומם ועל הצומח, על החי ועל המדבר כידוע.

על האדם להמליך את בוראו בכל המצבים הללו, ולהתאמץ לעשות בהם את רצונו ית' ולא למרוד במלכותו, ואף שבשעת ירידה יש עליו כבידות וקוצר רוח, עם זאת, עליו לדעת שרוב התיקונים נעשים דווקא בכוח אחיזתו בעבודת ה' בעתות ירידה, כי על ידי שהוא מתגבר אז כפי יכלתו על קטנות מוחו וכבדות חושיו ומשתדל לעשות את אשר עדיין בידו לעשות, בונה הוא את עצמו ואת כל העולמות התלויים בו.

טעות נוספת שטועים בה, היא שבעת הירידה אדם חפץ להתנהג בדיוק כפי שהוא מתנהג בזמני עליה, אך לא כן הוא, כי הוא מעצת היצר לשבור את האדם ולהביאו לעייפות הגוף והנפש עד שלא יוכל שוב להתעלות.

על האדם לזכור כי בעת הירידה עליו לעשות את מה שהוא מסוגל אז, כל אחד לפי בחינתו, ואף אם אינו מסוגל להרבות ב'עשה טוב' כמו בימי העליה ישמור את עצמו לפחות ב'סור מרע' בכל כוחו, ועל ידי זה יפיק תועלת רבה גם מימים אלו.

[הערת העורך: כמובן, אין הכוונה שבזמני ירידה יורה האדם היתר לעצמו להקל באיסורים חלילה וחס, או אפילו בקבלות שקיבל על עצמו, כי, כפי שמזהיר רבינו בשיחות הר"ן, הכוונה ב"העיקר הוא הרצון", הוא ברצון חזק כל כך, המביא לידי מעשה. ואדם המנסה לפטור עצמו בטענת "אנוס אני" ו"איני יכול", אולי צודק, אך בעצם הוא נכנע לירידה… כוונת הרב שכטר היא, שאדם שבזמני ירידה יש לו עבודות, לימודים וכדומה מעבר לחיוב, שלא יתעקש מעבר לכוחו להחזיק בהם, שכן ההתעקשות מעבר לכוחו ולמצבו הנוכחי עלולה להפילו לחלוטין ולמנוע ממנו לצאת ממצב הירידה שבו הוא נמצא כעת]

עם לבבי אשיחה

ואם תאמר איך אוכל לבוא למידה זו למצוא את השם יתברך גם ב'עקו', והלא 'לבי סחרחר עזבני כוחי', המח והלב סתומים ואטומים, והחיות גם היא נעדרה, שהרי נחשולי המעברים והעגמת נפש בגשמיות, וכל שכן העוונות והפגמים רח"ל, הלא בכוחם לכבות ולהחליש את לבבות בני ישראל ח"ו, ומה ניתן לעשות בהעדר מח ולב .

על זה יעצנו רבי נחמן ז"ל (ליקו"מ סי' עח) כי "אם הבנים", היינו כמו שהאם הולכת תמיד עם בניה ואינה שוכחת אותם, כן הדיבור, שהוא בחינת שכינה, הולך עם האדם תמיד… והולך עמו אפילו "במקום הטינופת", כשהאדם חפץ להחזיק כביכול בשכינה הק' המתלוה אליו גם בתוך טומאתו וריחוקו, עליו להחזיק בעוז דיבורו, להרבות בדיבורי תפילה ובקשה להשי"ת – "רבונו של עולם, מה אעשה? אני מבולבל ומסובך, 'באורח זו אהלך טמנו פח לי' עזרני, כי עוזר וסומך אתה!" וכדומה – ועל ידי זה הוא אוחז ודבק בהשם יתברך שברחמיו יהפוך את צרתו לרווחה ויוציאו מאפילה לאורה.

וכאשר יעידו רבים שהיו במצוקות ולא ראו אור חזיון תשועה, ואף על פי כן הועילה להם שוועתם להוושע באופן שלא עלה על דעתם כלל, כי השיחה של כל אדם בינו לבין קונו הוא הנתיב הנכון המוכן לישועה, ואין לנו שום דרך אחרת כלל. רק בדרך זו מנצחים בפלאי פלאות, כי כן קיבל רבי נחמן ז"ל ברוח קדשו להורות לנו את זו הדרך לעם סגולה בדורות הללו, אשר היא הדרך המובטחת לישועתנו ולפדות נפשנו, אכי"ר.