כה עשו חכמינו: גדולי ישראל ומעלת ההתבודדות

ההתבודדות של החפץ חיים

וכך סיפרו תלמידי החפץ חיים זצ״ל שהיו מידי פעם מאזינים לחפץ חיים כשהיה נכנס לחדר ההתבודדות שלו בעליית ביתו או באיזה מקום הרחק משאון העיר, בין עצים ואבנים. והם מספרים, ששמעו אותו יושב ומשוחח עם עצמו, ועם השם יתברך, על המצב האישי שלו בתורה, בהתמדה, בתפלות ועל עם ישראל. על המצב הרוחני בכלל, על גלות השכינה, ועל מה לא. הוא טען לפני הקב״ה כל מיני סברות לעורר רחמים על עם ישראל, פעמים רבות שוחח בשפת האם שלו, באידיש. וכך זכה לעלות ולהתעלות בצורה כזאת שתורתו השתמרה והתברכה בצורה יחודית, ששפתותיו דובבות בקבר יום יום. (מאיר עיני ישראל).

אצל מקובלי צפת

למעשה, את החובה לקבוע זמן להתבודדות עבור חשבון נפש, כבר כתבו גדולי הדורות הקדמונים. ביניהם אנו מוצאים בספר החרדים לרבי אלעזר אזכרי זצ״ל, שהיה מחכמי צפת בתקופת האריז״ל, וזה לשונו (פרק עג): ״לעתות רצון, יפרוש עצמו במקום מיוחד, שלא יראוהו בני האדם, וישא עיניו למרום אל מלך יחיד עילת כל העילות… כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם… וכאשר הוא יבוא לשום פניו אל אלקיו, כן הוא יתברך ישים אליו, ויחדיו ידובקו. כן שמעתי מפי מורי ורבי החסיד הקדוש כבוד רבי יוסף סאגיס זלה״ה, וכן היה הוא עושה… ודוק ותשכח כן בדברי הרמב״ם ורמב״ן וחובת הלבבות והרב רבינו יונה ז״ל״ עכ״ל.

וכתב על זה בספר מעיינים בנחלים ח״ג (דף ע) דנראה מלשונו של ספר החרדים, דכשהאדם קובע לו זמן מיוחד ומייחד את דיבורו עם השם יתברך בשפתו האישית, השם יתברך כביכול גם כן מפנה את עצמו מכל עסקיו, והוא בא להתייחד עם זה האיש, כמו שאומר הפסוק (ויקרא כו, ט) ופניתי אליכם ופרש״י אפנה מכל עסקי וכו', עד כדי כך, שבפגישה כזאת אין צורך במלאכים שהם יעלו את תפילתו, כי יש כאן פגישה ישירה ביחוד גמור ושלם. עד כאן תורף דבריו.

נכון, כולנו נפגשים שלש פעמים ביום מול הבורא עולם. אבל כפי הנראה זה לא מספיק. כך כותב החפץ חיים בספרו ליקוטי אמרים (פרק י' עמ' מז) ״ולא יסתפק האדם במה שמתפלל שמונה עשרה ג' פעמים בכל יום, אלא כמה פעמים ביום, צריך לשפוך תפילות ובקשות בינו לבין עצמו כשהוא בביתו מעומק הלב״ עכ״ל.

רבי אהרן מקרלין וגדולי החסידות

גם גדולי החסידות, שבאופן כללי לימדו שלא מגרשים את החושך במקלות, ולא עוסקים עם הרע בעצמותו, אלא מרבים בעשיית טוב, ועי״ז נעשים סור מרע, שהרי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. גם הם הורו, שבודאי יש לקבוע זמן להתחנן לפני השם יתברך להתקרב אליו ולעזוב את כל הדרכים המקולקלים. כך למשל כותב רבי אהרן מקרלין בסדר היום (הובא בפתיחה לספרו ״בית אהרן״): ״להתבודד בכל יום, לא פחות משעה, ויתוודה לפני בוראו ויבקש שיכפר לו״. רבי שניאור זלמן מלאדי – מייסד חסידות חב״ד כותב בספר התניא (אגרת התשובה פ״ז) ״עיקר הכנעת הלב… והעברת רוח הטומאה… הוא להיות ממארי דחושבנא בעומק הדעת… שעה אחת בכל יום או לילה לפני תיקון חצות להתבונן במה שפעל ועשה בחטאיו״. וכעין זה כתבו רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי מרדכי מטשרנוביל, רבי יואל מסאטמר ועוד רבים.

אור לישרים: שורש המידות הטובות – התבודדות

רבי מאיר פאפירוש זצ״ל בעל אור לישרים מתבטא בספרו: שורש קניית כל מידות טובות הוא ההתבודדות כי הוא ענין גדול לזכות לקדושה. ברוח הדברים הללו כותבים גם השל״ה הקדוש ומרן החיד״א זיע״א, כששניהם מרמזים זאת בפסוק (ויקרא טז, ד) ״כתונת בד – קודש ילבש״. מי שהוא עושה בד – מלשון התבודדות – קודש ילבש, יזכה לקדושה (עבודת הקודש, צפורן שמיר ד, נא).

אגב, ישנם אנשים שהמושג ״התבודדות״ קצת מרתיע אותם. זה מזכיר להם אנשים אשר אינם מן הישוב, מנותקים מכל עסקי העולם, אשר אינם עורכים קניות ולא מחזיקים פלאפון, אינם יודעים צורת מטבע מה היא. ובקיצור, זה לא בשביל שנות האלפיים, עידן המחשבים הניידים.

לא משנה איך תקרא להתבודדות – העיקר שתעשה…

לאנשים האלה הייתי מציע לעת עתה לקרוא להתבודדות שמות מודרניים יותר. תקרא לזה פגישה, תקרא לזה הרפייה, תרפיה, פסק זמן, התייחדות, התוועדות, התבוננות, חשבון נפש, תפילה. באמת לא משנה מה, העיקר שתעשה את זה.

למעשה, על ההתבודדות נכתב רבות בספרי הראשונים והאחרונים. כל אחד נתן את המבט שלו על צורת ההתבודדות והביצוע המעשי שלה. אולם היחידי שהצליח להוריד את זה לשפת המעשה, היה רבי נחמן מברסלב זצ״ל אשר מן שמיא קא זכו ליה להוציא את המושג 'התבודדות' מספרי הקדמונים, ולסלול דרך גם לאנשים פשוטים כערכינו לעסוק בהנהגה הנוראה הזאת.

לדבריו, ההנהגה הזאת שייכת בהחלט לכל המדרגות. מהגדול שבגדולים עד הקטן שבקטנים. כל מי שיתמיד בזה יזכה לטפס ולעלות מעלה מעלה. ומובטח לו, שיהיה בסופו של דבר צדיק גמור, ללא רבב חטא, זך ונקי מכל שמץ של מדות ותאוות רעות, ולא יצא מן העולם לפני עשיית תשובה שלמה.

רבי נחמן לימד אף את הילדים להתבודד, (מעניין מאוד, שהילדים דווקא מקבלים את זה בטבעיות מלאה, עוד הרבה יותר מהמבוגרים) לבקש סליחה מהשם אם היום כעסתי על מישהו, לבקש ממנו על להבא להקשיב יותר טוב לדברי הרבי בכיתה, להיות וותרן ולחיות בשלום עם כולם וכו'.

על כל דבר – לדבר עם השם

על עצמו סיפר ר' נחמן, שהיה נוהג בילדותו לפתוח למשל משניות, וכשראה שאינו מבין בכלל, פנה מיד אל השי״ת בשפת האידיש, והתחנן בדמעות שליש שהקב״ה יעזור לו להבין מה אומרת כאן המשנה, מה בדיוק המחלוקת. ואחר ניסה שוב וראה שמבין קצת, ושוב התפלל ושוב למד, ואחר כך כשהתחיל גמרא גם כן ראה שלא היה מבין, ובכה עוד ועוד שיזכה להבין גם גמרא, ואח״כ ניסה ללמוד ראשונים וגם בכה עד שהבין. וכך המשיך הלאה אל ספרי הפוסקים, ספרי קבלה וכו' וכו'. הוא העיד על עצמו, שההצלחה הרוחנית שלו היתה אך ורק בזכות התמדתו בהנהגה הזאת, ולא מצד היותו מזרע הבעש״ט. ורבות שינן באוזני תלמידיו שאם יתייגעו ויתמידו בהנהגה הזאת, יזכו גם הם לכל הטובות שבכל העולמות.

"רבונו של עולם, רחם עלי!"

כשנשאל על ידי מאן דהו שאין לו מה לדבר כל כך עם השי״ת שעה שלמה בכל יום, ענה לו בפשיטות: תאמר רבונו של עולם, רחם נא עלי, תראה איך עוברים עלי כבר כמה ימים ושנים, עד מתי אבלה את חיי בהבל כזה? ותחזור על התוכן הזה שוב ושוב. ובהזדמנות אחרת אמר בפירוש, שאפילו אם ישב האדם בפגישה הזאת ויבקש מהשי״ת על זה בעצמו. ״רבונו של עולם תרחם עלי. תפתח לי את הפה. פתח פיך לאילם כמוני. הרי אני הבן שלך, ואין לי מה לדבר עמך״ זה נפלא ביותר.

ועוד יותר מזה, גם אם ישב האדם מול השי״ת ויאמר רק ״רבונו של עולם״ שוב ושוב, זה טוב מאוד. ברור שבסופו של דבר הקב״ה יפתח לו את הפה ואת הלב ויזכה לפרש את שיחתו כראוי לפני ה'. וסיים ר' נחמן, שאפילו אם גם זה קשה וכבד על האדם מאוד, לפגישה צריך להגיע. שב מול הקדוש ברוך הוא בשתיקה, ותמתין אולי תהיה מסוגל להוציא בסופו של דבר משהו מהפה. זה שווה הרבה, העיקר שלא תוותר על הפגישה היומית הזאת בכל מחיר שבעולם.

באחת ההזדמנויות, בה שוחח ר' נחמן עם תלמידיו אודות ההתבודדות, הוא הציע להם לבחור נושא מסויים. לדוגמא, אכילה, לימוד, תפילה, גאוה, כעס, תאוות ממון. ללמוד עליו מאמרים העוסקים בזה ואחר כך לעשות על זה התבודדות. כלומר, לערוך חשבון נפש אישי, לאור הדברים שלמדתי היום. מה מצבי בענין הזה, לדבר עם האיברים השייכים לאותם מדות. ולבקש ולהתחנן לבורא עולם הנה היום למדתי כך וכך, תרחם עלי שאזכה לקיים את זה כראוי. תזכה אותי להגיע לשלמות הרצויה בענין הזה. וכך באמת להתקדם נושא אחר נושא. (ע״פ ליקו״מ ח״א נב. ח״ב כ״ה, ק״א. השתפכות הנפש).

ליקוטי תפילות

בעקבות הדברים, כתב תלמידו המובהק רבי נתן, ספר שלם המכונה ״ליקוטי תפילות״ בו מוגשים מאות נושאים וערכים אשר מסודרים על כל מאמר מדרשותיו של ר' נחמן בליקוטי מוהר״ן. בשפה קולחת, הנותנת לנו דוגמא חיה כיצד מחברים תורה לתפילה. רבים מהעוסקים בספר הזה מעידים שאין נושא בעולם שלא מוזכר שם. ואנכי שמעתי אישית מפי כמה ידידים, שהם מרגישים שהמילים הכתובות שם נכתבו במיוחד למצב האישי שלהם. שוה לנסות!

הספר הזה, בהחלט לא מהווה תחליף להתבודדות. אולם הוא יכול לשמש לנו כמורה דרך, ללמוד איך משוחחים עם השם יתברך על חיי היום יום…