בקווי אור מקבילים וקשר אמיץ וחזק קשורים ושלובים כאש בגחלת אור קדושת ימי הפורים אל נפלאות התגלות אורו הנפלא של רבינו הקדוש בעולם, כך למדים אנו מדבריו של רבי נתן בליקוטי הלכות.

בשעת התעוררות הקטרוג הגדול על עם ישראל, מסביר מוהרנ"ת, בימי מרדכי ואסתר, כאשר נגזרה על עם ישראל כולו גזרת כליה מוחלטת, להשמיד להרוג ולאבד נער גם זקן, טף ונשים ביום אחד, והיתה עת צרה לישראל שכמוה עדיין לא נהייתה, המשיך מרדכי הצדיק – ה"מור דרור", שלא כרע ולא השתחווה ולא זע ולא נע בכהוא זה בפני טומאת המן-עמלק – בכח צעקתו הגדולה והמרה הארה עליונה ונפלאה מאותו אור טמיר ונעלם שיתגלה בבוא הגאולה העתידית במהרה. "הארת מרדכי" זו שהאיר להם הבורא ברחמיו באופן חד פעמי, היא שעמדה להם לבטל ולהפר מחשבות שונאיהם ולהפוך מחשבת המן האגגי צורר היהודים על ראשו.

אולם, מוסיף מוהרנ"ת ומבאר, גם היום, בעקבתא דמשיחא, בדורות האחרונים האלו כאשר באו בנים עד משבר ומבני עמינו, זרע איתנים, ירדו לשאול תחתיות, למבואות חשוכים, לשער ה-נ' של הסטרא אחרא, חמל ה' על עמו ולא אמר להשחית, אלא הקדים ושלח גואל ורב חסד, ושב והאיר שבעתיים הארה עליונה חבויה ונסתרת זו על מנת להחיותינו כהיום הזה.

כמרדכי היהודי בשעתו, מלמדינו רבינו שיחד עם הבטחון והתקווה האמיתית שהרווח וההצלה אכן בוא יבואו, מוטל עלינו לא לנוח ולא לשקוט מצעקה, זעקה ותפילה אל הבורא יתברך, ובאותה שעה של צעקה גדולה ומרה מעומקא דליבא נמשכת, בכח צדיק האמת, ההארה הנעלמת שהופכת שהופכת ירידה לעליה וחושך לאור גדול.

אבל, כדי להדבק, להתקשר ולהכלל באור האורות הזה, שלילה כיום מאיר בו ושום חשכות אינה יכולה לעמעם את אורו הגדול, חובה גמורה להשליך את כל החשבונות, להיות מוכנים ומזומנים לקיים ולקבל על עצמו להאמין ולמלא אחר כל דבריו ועצותיו הקדושות של הצדיק בתמימות אמת.

המבחן והנסיון הגדולים הם האם גם בשעה שדומה בעינינו כי לפי מעשינו הרינו כלאחר יאוש והנה זה כבר אבדנו מארץ החיים הרוחניים, האם גם אז נתגבר ונקיים בנפשינו את מאמר אסתר המלכה "ובכן, אבוא אל המלך אשר לא כדת – וכאשר אבדתי אבדתי!", כי רק אז, אם אכן נעשה כך, נזכה להכניע כל צר ומקטרג, ונאיר את חיינו ונשמתנו באורה ושמחה, ששון ויקר.

ואכן, אין עוד יום בשנה כדוגמת יום הפורים, המסוגל ביותר להתגלות האמת הפנימית, אמת ה' לעולם, האצורה בפנימיות נימי נפשו של כל יהודי ויהודי, וודאי על זה שנגה וזרח עליו, ולו במעט, אור רבינו הק' ואור תורתו. ואז היא עת הרצון המופלאה, וזו היא השעה הכשרה ליציאת הסוד הגדול הנסתר של הבריאה מהעלם אל הגילוי, בעת שנכנס אותו יין משומר, טעם אור הגנוז, תורתו של רבינו הק', שטעמה אינו פג לעולם, אלא היא מתחזקת ומתחדשת ביתר שאת וביתר עוז בכל פעם בנעימות ומתיקות חדשים.

שעל כן "ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם", ש"כל המועדים בטלים לעתיד, וימי הפורים לא יהיו בטלים", שכן בעוד כל האורות שהאירו במהלך הדורות היו למקומם ולשעתם, אבל אורו של רבינו הק' יאיר לעד, כי כן הבטיח, שלא יכבה אורו לעולם.

* * *

ואולם, האור הגדול הזה, שבכוחו לבלות ולהכריע כל רע וכל צר ומקטרג, אינו מוצא משכן ומנוחה כי אם במקום בו שורים אהבה, אחדות ועין טובה. וכן כבר הזהיר אותנו רבינו וציווה "רק, החזיקו עצמכם ביחד" שבזה מסיימת גם מגילת אסתר, במצוות "ומשלוח מנות איש לרעהו", להרבות האהבה וְהָרֵעוּת בישראל, שרק על ידי כך זוכים לראות מלך ביופיו והדרו, לחזות בנועם לבושי מלכותו ובעטרת הזהב שעל ראשו, "כי מרדכי היהודי … דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו" ללא יוצא מן הכלל.

והארת מרדכי זו, הארת הצדיק, היא שגמרה וניצחה בימי מרדכי ואסתר, והוא, רבינו הקדוש ש"גמר וניצח" בחיים חיותו, וכמאמרו ז"ל "ניצחתי ואנצח", הוא ממשיך לנצח ולגמור בכל עת ובכל שעה את אשר החל לעשות, ועוד יוסיף לגמור ולהשלים עד שיתקן עולם במלכות שדי, בעת התגלות רוח אפינו משיח ה', אליו כלתה נפשינו כל הימים, בגאולה העתידית והשלימה. ויהי רצון שתבוא במהרה.