איתא בזהר הקדוש (פרשת אמור. וראה בספר כוונות האריז"ל) ובמדרשים, שגמר החיתום האחרון הוא בהשכמת הבוקר של יום שמיני עצרת. וכן איתא (מדרש הגדול ואתחנן; ועיין דברים רבה פרשה יא ועוד) שמשה רבינו התפלל לפני הקדוש ברוך הוא תקט"ו (חמש מאות וחמש עשרה) תפילות שיִּכנס לארץ ישראל, כמנין 'ואתחנן' (וכמנין תפלה), ונשתתק ולא התפלל עוד, כי ה' אמר לו: רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה; שאילו היה מתפלל עוד תפילה אחת היה נענה, אבל משה קִבל עליו גזרת המקום ולא התפלל עוד. ועוד אמרו בגמרא (ברכות ריש פרק ה) שהצדיקים שוהים בכל תפילה שעה אחת – כל המדרשים הללו עולים בקנה אחד. כיצד?

אמר הרבי מאוסטרובצה: אימתי התפלל משה תפילותיו אלה? בשנה האחרונה, בשנת הארבעים. ומתי התחיל בתפילה? בשעת הרחמים והדין, בראש השנה של שנה זו. מראש השנה ועד בקרו של שמיני עצרת, כמה שעות? חמש מאות ושש עשרה שעות. שכן אם תכפיל עשרים ואחד יום עד ליל שמיני עצרת, בעשרים וארבע שעות היום, יצא לך המנין חמש מאות וארבע. הוסף עליהן שתים עשרה של ליל שמיני עצרת – הרי חמש מאות ושש עשרה שעות. ומשה התפלל כל אותן השעות שעה לתפילה, שעה לתפילה, חוץ מן השעה האחרונה שלפני גמר החיתום האחרון. ואילו היה מאריך בתפילה עד שעת החיתום, היה קשה לפני הקדוש ברוך הוא לדחות תפילתו של צדיק זה. והיה שומע תפילתו ונענה לו על תפילתו שבשעת החיתום.

(ספר התודעה)