בית הכנסת דוידוביץ' – מאה שערים

המאמר על בית הכנסת ברסלב דוידוביץ', בשכונת מאה שערים הינו חלק מסדרת מאמרי "בתי הכנסת של חסידי ברסלב", שפורסמה לראשונה בעלון "מימי הנחל", ע"י מכון "אלופי הנחל", ומתפרסם כאן ברשותם האדיבה

במאמרים הקודמים עסקנו רבות בבתי כנסת שהיו בבחינת תורה שבכתב, עתיקים וותיקים, שאין בינינו מי שעוד זוכרם. לעומת זאת, במאמרינו זה נעסוק באחד מבתי הכנסת שיש עדיין כמה מאנ"ש החיים איתנו כיום לאיו"ט שעוד נוצרים בזכרונם בית כנסת זה, כבית יוצר לחסידות ברסלב ויסוד לבית מדרשנו במא"ש העומד על תילו בפאר והדר.

רוח חדשה

כמו שראינו במאמר הקודם, שכאשר ר' אליהו חיים רוזין עלה בשנת תרצ"ו מאומן, לאחר שניצל מציפורני הקומוניסטים והשתכן בדירה בשוק מא"ש אשר בעיר החדשה, מצא את אנשי שלומינו ללא בית כנסת משלהם מתגלגלים ממתנות חסד מאחד למשנהו.

ר' אליהו חיים החליט כי לא עוד! הגיע הזמן שלאנ"ש יהיה בית כנסת משלהם. ממחשבה למעשה – הוא ניגש להרה"ח ר' אברהם שטרנהרץ והביע בפניו את הרעיון, אך ר' אברהם תמה לעומתו, באמרו: "בשביל מי לבנות ביהמ"ד? מי יממן את ההוצאות הגדולות? האם אתה בונה על אנ"ש הנאבקים מידי יום על פת לחם?"

וזאת לדעת, כי באותן ימים רוב אנ"ש התגוררו בעיר העתיקה, ושם כבר היה להם ביהמ"ד משלהם כאשר סיפרנו עליו במקומו (בין היתר, כאן), אך ר' אליהו חיים היה האיש שאינו שם לבו לחשוב 'מה יאמרו הבריות', וברוח החיה שבו החל מיד בפעולות מעשיות לחפש מקום ראוי להיות משכן לצדיק ולאנשיו הנקראים על שמו, לכונן ולייסד ביהמ"ד לצרכם.

לאחר מאמצים כבירים, מצא את מבוקשו ברחוב עונג שבת 2, בכניסה לשוק מא"ש בשער הפונה מרחוב סלונים פינת רחוב סלנט, המכונה 'שער דוידוביץ' ע"ש אחד מתושבי השכונה שהיה גר בחצר סמוכה ה"ה ר' יוסף דוידוביץ.

היתה זו דירה קטנה בת 2 חדרים, אליה הובילו 15 מדרגות. ר' אליהו חיים הצליח להשיג מאיזהו מקומן 'שידה' שתשמש כבימה, וכך קם והיה לאנ"ש בית מדרש ראוי לשמו, קטן במידה אך גדול וענק ברוח. אחד מהזקנים שעוד זוכר את המקום נענה, כי אינו מסוגל להבין איך במקום קטן כזה נכסו כ"כ הרבה אנשים, אין זה אלא שהיה שם בחינת 'עומדים צפופים ומשתחווים רווחים'…

בתחילה התפללו בקומה התחתונה ובהמשך עלו למעלה, לקומה השניה, סמוך לביתו של ר' יוסף דוידוביץ.

זה השער לה'

כמעשי אנ"ש בכל מקומות מושבותיהם כך מעשיהם כאן, בהתחדשות החלו לעבוד את השי"ת בבית מדרש זה, כאשר ר' אליהו חיים רוזין ממנה את ר' שמואל מרדכי קורנבליט לגבאי בית המדרש וכבעל  תפילה קבוע מדי יום, מלבד זאת היה משמש גם כ'מתחיל' בתפילת שחרית בקיבוץ בימי ר"ה, כמו כן שימש כגבאי צדקה לאסוף כספים עבור הוצאות שבת לאנ"ש.

ר' משה ירוסלבסקי שימש גם כגבאי והיה מכריז העליות, בקולו החזק היה מזמר את הזמירות בסעודה שלישית ובכל עת.

כמו כן היה מנהגו לארגן בסוכת ביתו מדי שנה סעודה לכבוד הילולת רבינו הקדוש.

בימות החול היה ר' שמואל הורביץ מגיע במיוחד מהעיר העתיקה למסור שיעורים בתורת רביה"ק, כן מסר שיעורים ר' אליהו חיים רוזין. ר' אליהו חיים אף היה לומד סיפורי מעשיות וליקו"מ בשב"ק.

לאחר עלייתו של ר' לוי יצחק לארה"ק התחיל הוא למסור שיעורים בביהמ"ד ולנהל את כל צרכי ביהמ"ד ביד רמה.

פעם אחת לא הגיע ר' לוי יצחק ללמוד סיפורי מעשיות וכיבדו את ר' משה ירוסלבסקי ללמוד. ר' משה היה יהודי פשוט ולמד מילה במילה כל המעשה הראשון 'מעשה א מאל איז געווען א מלך' וכו' בלי להוסיף כלום מדיליה, אך משתי עיניו זלגו דמעות שליש מרוב הרגשתו בסיפורים הקדושים, וכך הלהיב את לב כל השומעים באמונת אומן בקדושת רביה"ק והמעשיות הנוראות שסיפר.

כל השנה שימש כבעל קורא ר' יצחק גרשון ברזסקי בנעימותו המפורסמת, לבד ממגילת אסתר שהיה רלוי"צ בנדר קורא בהתלהבות מיוחדת.

בשעות בהן היה ביהמ"ד ריק, שימש החדר הפנימי גם כחדר התבודדות, כשר' שמואל מרדכי קורנבליט קורע את החדר בצעקותיו. בין המתבודדים שם אנו מוצאים גם את ר' מרדכי קעז שהיה מרבה להתבודד שם שעות רבות.

בהמשך יסד שם ר' אליהו חיים את ישיבת אור הנעלם לבחורים ואברכים.

בראש השנה לא התפללו שם מחוסר מקום, והקיבוץ בירושלים התקיים בתלמוד תורה 'עץ חיים' בעיר העתיקה ולאחר מכן בתלמוד תורה 'חיי עולם'.

* * *

האהבה ששררה בין אנ"ש מתפללי ביהמ"ד היתה מיוחדת במינה, רק לדוגמה נספר, כי בעת שהיתה העלייה לתורה בשבת שלפני הבר מצווה של אחד מבניו של ר' נחום יצחק פראנק, הלכו כל אנ"ש עד רחוב שמואל הנביא להשתתף בקידוש שנערך בביתו…

ברגע נעלמים כל דאגותיהם…

כאשר לחמו בירושלים על הקמת 'מועדון המריבה' (ברח' דבורה הנביאה) סמוך ונראה למקום משכן ביהמ"ד, התקיימו הפגנות תחת לבית המדרש, או אז היו מתאספים אנשי שלומינו ובראשם הרה"ח ר' וועלוול חשין במרפסת ביהמ"ד הפונה לרחוב סלונים לתפלה ואמירת תהילים בהתעוררות.

כך מתואר באותו זמן בעיתון היו"ל בארה"ב ("דאס אידישע ווארט" שבט תשט"ו, בתרגום חופשי מאידיש): "עמדנו בחלון של

ה"בראצלאווער שטיבעל" במאה שערים. בפנים התפללו בחום והתלהבות. יהודים הדואגים כל היום בדאגות הפרנסה מתאספים כאן בשעות הערב כדי להתייחד עם בוראם, ברגע נעלמים כל דאגותיהם והמחשבות המאיימות לשבור את הראש ורגש של שמחה ובטחון מאיר את פניהם.

"האברך עם הפנים החיוורות שכח לגמרי כי הנעליים של ילדיו קרועים וכי יענק'לה צריך מעיל חדש ולחנה'לה 'סוודר'; על כך שצריכים שוב לשלם את המיסים ולפדות את שעון הזהב – המתנה היחידה שנשארה מהחתונה – מקופת הגמ"ח כדי שיוכל למשכנה שוב בעת הצורך… הזקן עם הגב הכפוף שכח לגמרי ממחלת הסוכר שלו וציווי הרופא כי אשתו צריכה בדחיפות לנסוע לטבריה בשביל כאביה…

"כאן בביהמ"ד שוכחים מכל אלו, בחלל האוויר נושמים בטחון מר' נחמן בראסלאווער זצ"ל. כאן נראה כי רק אתמול יצא ר' נחמן לנסיעת היסורים שלו אל ארץ הקודש, כאשר לצרכו לא עמדה ספינת פאר ישראלית ושליחי הסוכנות לא עמדו לו לעזר ולא פרסו בשבילו שטיחי יוקרה. ר' נחמן ידע כי "ארץ ישראל נקנית ביסורין" וכך גם חסידיו יודעים כי בארץ ישראל צריכים פעמים רבות להתייסר, והם מקבלים יסורי ארץ ישראל באהבה.

"הנה הם מסיימים את התפילה, אז יספר מישהו 'סיפורי מעשיות' מר' נחמן וה'עולם' יצא לאחר מכן בריקוד נלהב מלא בכיסופים להשי"ת, מלא בביטחון כי הוא יעזור".

דמויות הוד

על אף שעיקר מקומם של אנ"ש היה בעיר העתיקה, ולאחר הגירוש בשנת תש"ח – בקטמון, בכל זאת אנו מוצאים במהלך השנים כמה וכמה מאנ"ש עובדי ה' המופלגים שהסתופפו בביהמ"ד זה, לבד מאלו שהוזכרו למעלה, ביניהם אחד מזקני אנ"ש דאז, החסיד ר' אפרימ'ל מפשעדבורז שקבע מקום לתפילתו ליד ארון הקודש, היות וארון הקודש שהיה ממוקם בתוך החלון הרחב, כפי שהיתה צורת הבניה בימים ההם, מילא רק חצי מהחלון, בחצי השני קבע ר' אפרימ'ל את מושבו כמקום קבוע לתפילה ושם היה מתפלל בהתעוררות ובדביקות… ר' יצחק פשיסחא, ר' יצחק גלבך, ר' נחמן רוסישער, ר' גבריאל קפלר, ר' אליהו חיים רוזין וחתנו ר' צבי פסח פראנק, ר' נחום יצחק פראנק, ר' שמעון אנשין, ר' מאיר יארבלום, ר' אהרן גלידמן בנו של ר' משה טשנסטכובר, ר' משה ירוסלבסקי, ר' יוסף יצחק הרשנבוים (בתקופה שהתגורר בירושלים), ר' יחיאל גרינווולד שהיה מנדב את ה'הערינג' לסעודה שלישית, ר' יצחק מנדל רוטנברג כאשר הגיע לבקר בא"י, ר' דוד רוזנפלד, ר' יחזקאל'ע לובלינע'ר (מאנדליאל), ר' יודל זילברמן ששימש כבעל תפילה ביום הכיפורים ועוד… כמו כן הרב ממינסק ר' אברהם אלי' מייזעס שעוד זכה להכיר ולראות את דמויות ההוד באומן היה מרבה להסתופף עם אנ"ש בביהכ"נ זה.

אחד הדמויות שהיה מתפלל בקביעות בביהמ"ד על אף שלא נמנה בין חסידי ברסלב, היה  ר' שמואל הילמן רוטנברג (חמיו של ר' יוסף דוידוביץ) שהיה גר בחצר ביהמ"ד, ר' שמואל הילמן החל להסתובב בין אנ"ש עוד בהיותו גר בשכונת שערי חסד, והיה לומד משניות בחברותא עם ר' לוי יצחק בנדר ור' אלחנן ספקטור. לאחר פטירתו סיפר ר' לוי יצחק על חלום שהיה לו מר' שמואל הילמן: בחלומו, הם ישבו יחדיו בשיעור הקבוע, ורצה ר' לוי יצחק לומר לר' אלחנן 'הרי ר' שמואל הוא כבר בעולם האמת', ור' שמואל רמז לר' לוי יצחק בידו על פיו כאומר שתוק אל תדבר על כך. אז שאל אותם ר' שמואל "מי זה ר' מאטעס שלכם שבשמים נרעשים כ"כ ממנו?" כשכוונתו על ר' מתתיהו ברזעסקי מעובדי ה' באומן, ומזה ידע ר' לוי יצחק שר' מאטעס הסתלק…

ר' שמואל הילמן היה מנקה מדי ערש"ק את הפמוטות להדלקת הנרות בביהכ"נ באומרו שרוצה להזיע זיעה של מצוה, כידוע מהאר"י הקדוש גודל התיקונים הנעשים מכך.

לא עברו כי אם שנים ספורות, והמקום נעשה צר מהכיל את ריבוי המתפללים כאשר עוד ועוד זכו לחזות בנועם והתקרבו לאורו של רביה"ק, ע"כ הוצרכו לעזוב את ביהמ"ד זה, ועל כך בעזה"י בפרקים הבאים.

מקורות: סיפורים ירושלמים, ה'זיידע', שבתות בירושלים, דאס אידישע ווארט, תודות לזקני אנ"ש אשר עוד זכו להסתופף בביהמ"ד זה אשר הקדישו מזמנם לספר ולעזור בעריכת מאמר זה.

תודה מיוחדת לבעל מחבר "סיפורים ירושלמיים" על עזרתו הרבה בכלל ובפרט בהשגת התיעודים