הנה מתקרב ובא יום הדין הגדול והנורא, אשר ביום זה מלך כל העולם יישב על כסא הדין ויעשה משפט לכל ברואי העולם.

ברם חז"ל מגלים לנו כי כאשר בני ישראל תוקעים בשופר המראה על הכנעת הלב לתשובה, הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים.

לכאורה השי"ת הרי בוחן כליות לב, והוא יודע צרת לבבנו ועכירת היצר שבקרבנו, אשר כל אלה גורמים כי אפילו קבלתנו לשוב בתשובה לא יחזיק מעמד יותר מדאי, וא"כ יש להבין מה מניע אותו כביכול להתיישב על כסא הרחמים, האם הבטחות נבובות חסרות קיום גורם שינוי עצום כל כך?

התשובה היא: אכן כך, הקבלה לבד, האמירה בפה לבד, היא היא התשובה! (המעשים שבאים לאחר מכן, רק מוכיחים ומחזקים את תוקף ואמיתות קבלת התשובה) זה מה שהשי"ת מבקש ממך, וזה מה שמהפך את כל תמונת המצב מאימת דין לרחמים והמתקה, ע"י הקבלה בעצמה, אפילו קודם שתהיה לה כל ערובה לתוקפה, ממתקת את כל הדינים שלו ושל כל העולם כולו.

בדורות עברו, היו אנשי הדור בני דעה, ובאשר ידעו והפנימו אל נכון חומר החטא וגודל הפגם, הורו להם צדיקי אותן הדורות דרכי הסיגופים והתעניות, כאשר המה מפורשים בספרי הראשונים כגון בספר הקנה, מספר התעניות ואיזו סיגופים יש לעשות על כל חטא ופגם.

ברם אנו חלושי כח ורצוצי מח, איננו יכולים לעמוד בכל אלו, וכדי שלא תנעל דלת לפני השבים בא הקב"ה בכבודו ובעצמו ומגלה לנו את דרך התשובה כפי כוחותינו ומצבנו, וכאשר גילה סודו אל עבדיו הנביאים כאשר אומר לנו הנביא הושע (הושע יד, ג): "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" – איני מבקש אלא דברים. והכוונה ברורה לאמר, עשה מה שבכוחך, התחרט על כל מה שחטאת, קבל על עצמך שלא תחזור על העוונות שוב, והשתדל מעתה לעשות רק טוב.

אע"פ שלב יודע מרת נפשו וכל ההבטחות והקבלות לא יחזיקו מעמד, אעפ"כ אל תיבהל אלא עשה מה שאתה מרגיש שהנך יכול.

כאשר מגלים לנו הצדיקים את גודל רחמנות השי"ת ואהבתו את כל אחד מישראל הרוצה לשוב בתשובה, כמו שהיה אחר שחטאו בני ישראל בחטא העגל רח"ל נעמד משה רבינו וביקש עליהם מחילה, ואז גילה לו הקב"ה את שלש עשרה המידות של רחמים, שבהם מתנהג העולם, ובהם נתגלה הנהגת החסד שבו מנהיג הקב"ה את העולם, כי אפילו לאחר החטא עדיין שמו נקרא עליהם, ועדיין חפץ בהם, והוא מוכן לכפר לכל עוונותיהם וחטאותיהם אפילו לדורות הקודמים.