תמורה הולמת

ה׳ באב תשע״ט

בורא עולם, המבקש ומתחנן שנלך בדרכיו ובתורתו הקדושה, מבטיח לנו שלום ושפע גשמי אם נלך בחוקותיו. איך יתכן שכל ה"תמורה" המובטחת לנו על התעלות רוחנית, היא תועלת גשמית, ברובה? איך יתכן שהתמורה הרוחנית, "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים" היא מועטה כל כך ביחס להבטחות הגשמיות?

אם בחוקותי תלכו

"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ונתתי גשמכם בעתם ואכלתם לחמכם לשובע… ונתתי משכני בתוככם… ואתם תהיו לי לעם" ופירש רש"י: "אטייל עמכם בגן עדן".

מי בימינו לא מחפש ברכות, הבטחות וישועות?

כולנו זקוקים לישועה, ואף אחד אינו מסרב לקבל ברכה. בפרשת השבוע יש עבורינו בשורה, ברכה, ולא זו בלבד, אלא גם הבטחה מפורשת. והמברך – המבטיח – אינו אלא בורא עולם בכבודו ובעצמו.

כדי להיות זכאים לאותה ברכה מיוחדת במינה, יש להשתדל לקיים את מה שמחוייב כל יהודי לעשות – "אם בחוקותי תלכו ומצוותי תשמרו".

בתמורה לכך, מבטיח לנו בורא עולם את הברכות כולן. מטל השמים ומשמני הארץ, כל טוב. מפרשים רבים מקשים על כך: איזו מין ברכה זו? גשמיות ועוד גשמיות ועוד חומריות. גשמים בעיתם, יבול, מזון, אכילה ושביעה, מה זאת?

רבי נתן פותח צוהר נפלא להבנת הדברים. הברכות אכן מיוחדות במינן, אין למעלה מהן. ברכת השפע החומרי אינה אלא ברכה להשגת הארת הרצון, המסוגלת להופיע במיוחד בשעת אכילה. רבינו (ליקו"ת סי' ז') מלמד, שיהודי השומר את מצוות התורה ואוכל בקדושה, יכול לזכות דווקא בשעת האכילה להארה עצומה, הארת הרצון, והארה הזו מתלבשת ומופיעה מתוך השפע החומרי דווקא.

כעת ניתן גם להבין את רצף הברכות: מיד אחרי השפע החומרי, השמן והעסיס, מגיעים היעודים הרוחניים "והתהלכתי בתוככם, והייתי לכם לאלוקים", בשביעה וברוויה יש, מעבר למשמעות החומרית, בעיקר משמעות רוחנית: הארת הרצון. הברכות מלמדות אותנו שכל תכלית העולם הזה היא לרומם אותו קודש להשם, וכל שפע וטוב ששופע ויורד כאן בעולם, אמור לחבר אותנו עוד יותר עם טובו הגדול, ועם דבקותו הנצחית יתברך.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support