"ועשית ציץ זהב טהור ופיתחת עליו פיתוחי חותם קודש לה'" (שמות כ"ח ל"ו)

רבי נחמן מסביר, כי בפסוק זה מרומזת דרך עמוקה בעבודת ה'.

כידוע בספרי הקבלה, בכל דבר שבעולם יש ניצוצות קדושים, כלומר אור רוחני עליון מעבר למהות החומרית של הדברים.

אחד מן התפקידים המיוחדים שיש לעם ישראל הוא "העלאת ניצוצות", כלומר חיבור עם אותם חלקי אור אלוקי שיש בכל דבר והחזרתו אל ה' יתברך.

כיצד מתבצע הדבר?

"אך כיצד יכולין להעלות ניצוצות לה' יתברך"? שואל רבינו (ליקוטי מוהר"ן תורה צ"ד) ומשיב: "העצה הוא כך – כשיסתכל בדבר מה, תיכף יאמין באמונה שלמה שיש בדבר הזה אותיות וניצוצות".

אפילו מי שאינו מבין את צידם הפנימי של הדברים, יכול להאמין. להתבונן בכל חפץ, בכל מאורע שמתרחש ולהאמין שאין בעולם "סתם". להאמין שלכל דבר יש כוונה מדויקת ומושגחת מאת הבורא יתברך, וכל מה שאנו רואים בעיני בשר אינו אלא "קליפת" המציאות.

בתוך הדברים – יש מציאות פנימית, אלוקית. חיות רוחנית, ניצוצות, אותיות. והיא היא המחייה את הדברים, כמו שכותבת התורה: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח' ג') דהיינו שאין חיות האדם באה רק מן הצד הגשמי שבלחם, כי אם גם מן הצד הרוחני שבו, הנקרא "מוצא פי ה'".

ומבאר עוד רבינו בעניין זה: "וממילא כשיש לו עין כזה, כשמסתכל בדבר מהעולם (מתוך אמונה בפנימיותו הרוחנית) בוודאי נתעלין הניצוצות".

כאשר יהודי מאמין בקיומם של כוחות רוחניים הממלאים את הבריאה, בזה בעצמו הוא נותן להם חיות ואפשרות לשוב אל בוראם.

וזה פירוש הפסוק: "ועשית ציץ זהב טהור", ציץ מלשון הסתכלות (כמו "מציץ מן החרכים") כאשר הציץ טהור, כלומר שהסתכלותנו בעולם היא הסתכלות של אמונה, אזי "ופיתחת עליו פיתוחי חותם קודש לה'", שהניצוצות הניסתרים וחתומים ("חותם") באותו הדבר יפתחו ("ופיתחת") ויעלו אל ה' ("קודש לה'").

ומסיים שם רבינו את דבריו ואומר, כשאדם זוכה להתבונן כך בעולמו של הקדוש ברוך הוא, על ידי זה משפיע הבורא רב טוב לבית ישראל. אמן.