שדה התעופה של קייב המה אדם כתמיד. תורות ארוכים של נוסעים השתרכו מול הדלפקים כמיטב המסורת של אוקראינה ושוטרים חמורי סבר נצבו בכל פינה. האברך, חסיד ברסלב שהגיע זה עתה לכאן, מורגל במראות אלו שאינם עושים עליו רושם, בכל פעם שהוא נוסע לרגל עניניו לארצות הברית הוא נוסע תחילה לאומן המשמשת לו מעין "תחנת ביניים" של חיזוק לנפש.

רישומה של השבת הנפלאה אותה עבר זה עתה חרוטה היטב ברוחו ועדיין הוא חש רגשי התרוממות והתעלות. בחג השבועות התחזק בקבלת התורה בביתו שבארץ ישראל ואת השבת שלאחריה עשה באוהל הצדיק אשר באומן, עוד הוא משחזר במוחו את הרגעים אפופי הקדושה אשר חווה, צעד במהירות אל הטרמינל כדי לתפוס את מקומו בטיסה הקרובה ליעדו.

אך הנה התברר שתקלה ארעה לו, המטוס יצא כבר אל דרכו והוא אחר אותו בשעה קלה, נבוך האברך ולא ידע כיצד ינהג ולאן יפנה, מחוסר ברירה החליט להשאר בשדה התעופה ולהמתין עד הערב שאז תצא טיסה לארץ ישראל ויוכל להתייעץ עם הנוסעים שיגיעו למקום.

השעות נקפו והערב כמעט ירד והנה הופיע אברך חסידי בלתי מוכר אל המקום, בראותו את מיודענו תהה לפשר שהותו שם האברך שטח לפניו את מצוקתו וסיפר לו כי אחר את טיסתו ואין הוא יודע מה לעשות.

התברר שהחסיד הינו אחד הפעילים החשובים בקהילה היהודית של הרב בלייך בקייב.

"בוא נא ללון בביתי אשר בקייב" הזמין הפעיל את האברך, "ומחר נחפש בעבורך טיסה חלופית לארצות הברית".

הם עלו על רכב בדרך לקייב, שם, שם לב המתין עוד נוסע שאינו שומר תורה ומצוות האיש, כך הבין שהגיע לאוקראינה מארץ ישראל לרגל מסחרו וכי יש לו כאן קשר עם גויה והם עומדים להינשא בקרוב (רח"ל).

הפעיל מקייב במשך שעות אחדות ניסה בכל כוחו לדבר על ליבו ולנסות להניאו מכוונתו, הוא הרבה עליו בדבר שכנוע אך הם נפלו על אזנים ערלות. נראה היה שהחילוני עומד איתן על דעתו ואין המילים משפיעות עליו כלל, הוא אף הציע לו לעזוב במהירות את אוקראינה ולחזור לארץ ישראל, אך ללא הועיל.

"סע נא עמי מחר לאומן" ניסה הברסלבי להציע לבן שיחו. הוא הסביר לו באריכות מהו הציון הקדוש ומהו התיקון הכללי שאומרים לידו, עוד סיפר לו על ההבטחה אשר הבטיח רבינו הקדוש כי כל מי שמגיע לקברו ויאמר את עשרת המזמורים המכונים תיקון הכללי ויתן פרוטה לצדקה עבורו הרי שרבינו הקדוש ישתדל בכל כוחו להושיעו ולתקנו.

"מה לי ולאומן?" היסס החילוני. אמנם שמעתי על המקום הזה, אך מעולם לא ביקרתי בו וגם לא היתה לי שום תוכנית להגיע לשם.

אולם האברך החסיד הכביר עליו דברי שכנוע והפצרה עד שלבסוף הסכים, למחרת שכרו מונית ונסעו יחד לאומן. בדרך התפלא אותו יהודי שוב ושוב על עצמו כיצד ניאות לנסוע למקום זה שלא חשב כלל כי יגיע לשם.

אך נראה היה בכל זאת שנתעוררה בליבו תחושת ציפיה למשהו רוחני נעלה, והנה הגיעו אל הציון הקדוש בידיו של האיש הונח סדר התיקון הכללי והוא פתח באמירתו מתוך התעוררות עצומה מבלי לשים לב החלו עיניו לפתע לזלוג דמעות ורגשות חדשים שלא חש מעולם פיעמו בקרבו.

בכיו הלך וגבר ומשסיים אמר גם את הפילה שאחרי התיקון ואת שאר התפילות המודפסות שם, מתוך התרגשות הוסיף להתרפק על הציון וללחוש דברי תפילה בשפתו שלו שנבעו מעומק הלב.

הגיעה השעה לחזור אבל בקושי הצליח היהודי להיפרד מן הציון הקדוש, הוא ביקש שיתנו לו סדר תיקון הכללי מודפס והבטיח לאמרו בכל יום, גם בדרך חזרה אמר אותו שוב במתינות ובהתעוררות עד סופו, אחר כך פנה אל האברך החסיד מלווהו ואמר לו בפסקנות: סיימתי עם הגויה לא אתחתן איתה וגם לא אפגוש בה יותר אני חוזר לארץ ישראל".

מאותו רגע נחה על פניו ארשת של שלווה ושמחה, הוא הביט דרך החלון והרגיש הרגשה נפלאה של חדוה שלא שכנה בליבו מעולם. "העולם מחייך אלי" אמר בחיוך.