אם זה חשוב לך, תחפש!

המגיפה האיומה התפשטה במהירות. אנשים חלו בזה אחר זה, טובי הרופאים המקומיים ניסו כל אשר לאל ידם, אולם שום רפואה לא עמדה בפני הנגיף האימתני. ביום מן הימים הגיע לאזור רופא חדש ובלתי ידוע, חילק תרופות והמליץ המלצות – והתוצאות לא אכזבו. אנשים הבריאו, המגפה שקעה אט אט. ויהי לפלא.

לא ארכו הימים וקולות נרגנים החלו להישמע: 'מי אמר שזהו רופא?', ‘מי יוכיח שתרופותיו הם שהועילו?’. למדורת ההתקוממות הוסיפו אש מספר חולים שמעולם לא נטלו את התרופות על פי ההוראות ואכן לא החלימו. מעמדו של הרופא התערער, אנשים חדלו להתייחס ברצינות להמלצותיו. הרופא החכם הבין: מי שהבריאות אצלו דבר מובן מאליו, יזלזל בהוראות הרופא, ואם כך, כאן אין בי עוד תועלת. קם וחזר למקומו, והותיר אחריו הודעה: ‘מהיום, המעוניינים באמת בחיים בריאים, יטרחו נא ויבואו אלי’.

שתי מילים בלבד, מסוגלות לתרץ תמיהות לאין מספר, ובפרשת השבוע הזו הן נאמרות ושופכות אור על קושיות ופחדים. יוסף הצדיק מתוודע לאחיו במילים ‘אני יוסף’. כעת הכל ברור ומואר. אך כמה תלאות נאלצים לעבור עד לרגע הגילוי הזה… וכל מסע התעתועים, העלילות והאשמות שהטיח יוסף באחיו הקדושים לא נועד אלא כדי להביא אותם אל רגע ההתבהרות של “ויגש”. כשאין מנוס, מגיע הרגע בו מחליטים להכיר בבעיה ולגשת לעצם העניין, להודות על האמת ולספר: יש לנו אב זקן ולו בן אהוב שנעלם ובן נוסף שנפשו קשורה בנפשו. כעת אי אפשר להתכחש, מוכרחים להכיר בחסרונו של יוסף.

ההכרה הזו זורחת דווקא בתוככי מצריים, משום שדווקא כאן, כשיוסף מתוודע ומצהיר ‘אני יוסף’, מבינים למפרע שלא היתה מעולם התנשאות ולא שאיפה לשלטון; משום שיוסף הוא השליט, הוא המשביר, והוא לבדו מסוגל להשביע בימי רעבון.

ברגע בו מוכנים להכיר בחולי, בחוסר הברירה, מופיע יוסף וגם מבטיח ‘אני אכלכל אתכם ואת טפכם’. הגילוי הזה מהווה יסוד מרכזי המלווה את קיומו של כלל ישראל לאורך כל הדורות.

תמיד היו ויהיו צדיקים הממשיכים את קיום התורה והאמונה בכלל ובפרט. להם יש את העצות ובידם מצויות הרפואות הנדרשות לכל אחד. וכשמכירים בקיומם, גם מתחילים לחפש אותם.

אל תזלזל בתרופות

מה יכול לגרום לאדם חולה לזלזל בתרופה יקרה? חוסר הכרה במחלה. חולה המודע למחלתו ומבקש מזור למצבו, לא יזלזל בתרופות. ברור לו שחייו תלויים בנטילת רפואות לפי קביעת הרופא. מצבנו הרוחני, לא פחות ממצבנו החומרי, זקוק לרפואה. מי שמודע לחיוניותה של רפואת הנפש, לא יזלזל בתרופות ויחפש תמיד עצה ותושייה, ובכך נבדל

עם ישראל. מיליארדי תושבי תבל אינם מכירים בחיוניות שמירת התורה והמצוות, רק עם ישראל לבדו יודע. מדוע? משום שהוא מודע לתעתועי היצר, תחבולותיו ותוצאותיו המרות. סם החיים יקר בעיניו.

באותה מידה, האדם שליבו ער ועיניו פקוחות להכיר במצבו הפנימי, יבחין וירגיש בהכרח בתחלואי הנפש המכאיבים את בשרו, ויחפש ברצינות ובכנות רפואה. הפיקח לא יבזבז זמן על ניסיונות התחמקות מהצורך לטפל, רק יחפש בהתלהבות את מי שיציע לו רפואה, וכשיימצא רופא שכזה, הוא ייגש אליו, יקבל את המלצותיו ויאמץ את עצותיו בעקביות, תמימות ופשיטות.

האדם הזה היודע את אשר הוא מחפש, נצמד בלהיטות למשנתם של הצדיקים, ומגלה בספריהם הקדושים איך בתוך פירושים לדברי חז”ל וביאורי אגדות הם מפזרים סמי רפואה משיבי טעם ונפש.

איש הניגש אל ספרי הצדיקים כאל תיק רפואות של רופא בר סמכא, ייקר בהכרח כל דיבור, כל אמירה וכל עצה משום שכל אלו סמי רפואה יקרים המסוגלים להחיות אותו ולהבריא את נפשו. ואם יאמר אדם מדוע קשה כל כך למצוא את אותו רופא? מדוע תרופותיו אפופי תמיהות וקושיות? הקדימה התורה וסיפרה לנו את מעשה יוסף, לומר לך שכך היא דרכה של תורה. עד שלא תיגש אליו ותחפש אותו, הוא יהיה נסתר ואפילו תמוה, אך ברגע שתתעורר לחפש, תמצא. התורה נרכשת מתוך חיפוש.

הילולא דרבי נתן

בעיצומו של יום עשרה בטבת הסתלק מעולמנו מורינו רבי נתן. הסתלקותו של התלמיד הגדול אשר במסירות נפשו וענוותנותו הנשגבת מכל בינה, דלה והשקה את כלל ישראל לדורותיו ממימיו הזכים של הנחל נובע – מאירה שבעתיים לאורם של פרשיות יוסף הצדיק, שאת סודותיהן ורזיהן הטמירים הנחיל לנו מוהרנ”ת בדרושיו המופלאים שבליקוטי הלכות. רבי נתן, שעצם חייו הם פירוש חי לעניינו של יוסף הצדיק, ולחיפוש העיקש אחריו, לימד אותנו בדרושיו ובעיקר בהליכותיו מהו חיפוש עיקש ואמיתי. הוא שהיה כלי מוכשר להעביר את האור; הוא שצמח בין ענקי עולם והיה סמוך על שולחנם בכבוד; הוא שלא נרתע מקושיות העולם ותמיהותיו, רק דבק בחיפוש אחרי הרופא שהבטיח שבכוחו לרפאות – מלמד ומנחיל לכל מבקש השם, איך מחפשים אמת ואיך מעלים באמצעותה בנפש שלהבת קודש של אור נצחי שלא כבה לעולם ועד.