ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > תורת רבינו הקדוש

תורת רבינו הקדוש

ט׳ בכסלו תשע״ד

תורתו של רבינו הקדוש אינה אלא 'מרשם' על מה להתבודד… תורה שהלומד בה מושך אותה בתחנוניו ומקבל אותה מחדש מן השמים בקולות ובברקים, בזעקות ושוועות בשדות וביערות או בכל פינה מוצנעת שבה הוא מתפלל על מה שלמד למשל בעמוד היומי…

ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו
לתחילת המחזור החדש של לימוד
הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן

תורתו של רבינו הקדוש אינה אלא 'מרשם' על מה להתבודד… תורה שהלומד בה מושך אותה בתחנוניו ומקבל אותה מחדש מן השמים בקולות ובברקים, בזעקות ושוועות בשדות וביערות או בכל פינה מוצנעת שבה הוא מתפלל על מה שלמד למשל בעמוד היומי…

זה הזמן המתאים להעלות על השולחן נושא ידוע אך נשכח: השימוש הנכון בתורותיו של רבינו הקדוש.

הספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן' אינו איזה 'מאגר מידע רוחני' נפלא, אלא ספר חי הפועל את פעולתו על לומדיו ומאיר את אורו על נשמות העוסקים בו. ולכן יש גם לספר זה 'הוראות הפעלה'.

אחת ההוראות החשובות ביותר, אותה נתן רבינו הקדוש לכל הלומדים בספריו הוא:

"כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפילה. דהיינו, לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר: מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה. ויבקש מאיתו יתברך, שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, כה).

ואכן כשנוהגים כך, מתגלה האור המתוק, המוסר המופלא וההתעוררות העצומה הטמונים בין שיטי הספר הקדוש. כאשר העיד רבינו הקדוש ואמר: "המוסר של התורה שלי נפלא ועצום מאד. אילו היו אומרים זאת התורה בלשון אחר, בלשון מוסר, היה מעורר ומשבר את הלב מאד, כי כולה מוסר השכל, מוסר גדול ונורא מאד. על כן צריך ליזהר לקיים מה שהזהרתי אתכם לעשות מן התורה תפילה. כי תיכף כשמתחילין להכניס זאת התורה בתוך דברי התעוררות ושיחה של תפילה – בודאי תעורר ותשבר את לבו מאד!" (שיחות הר"ן, קצו).

* * *

עומק הדברים הוא:

הצורה האמיתית והמקורית בה אמור האדם לקבל תורה, הוא בהתעוררות מוקדמת מצידו, מה שנקרא 'אתערותא דלתתא'. כלומר, שיתעורר לכסוף ולהשתוקק לה', לזעוק ולצעוק, לנהום ולערוג אליו, עד אשר ישפיע לו ה' ברחמיו תורה מן השמים ויורהו את הדרך הישרה והנכונה.

כך נהגו האבות הקדושים והצדיקים הקדמונים "אברהם יצחק ויעקב, משה אהרן יוסף דוד וכל הצדיקים הקדמונים, שעסקו בתפילה והתבודדות הרבה להתקרב להשם יתברך… והוכרחו לעסוק בתפילה הרבה כל האבות עד משה שזכה בריבוי תפילותיו בחינת 'תפילה למשה' – להמשיך תורה" (ליקוטי הלכות, ר"ח ה).

אנו קיבלנו את התורה מן המוכן בלי התעוררות מיוחדת מצידנו, ולכן אנו סובלים מה שסובלים. שכן כאשר התורה ניתנת בצורה כזאת, באתערותא דלעילא בלבד, נאחזים בה 'דינים'. כך קרה לישראל במדבר "שקלקלו הערב-רב והחטיאו גם את ישראל… עד שבא דוד המלך עליו השלום, שהוא משלים את השבעה רועים והוא היה שורש נשמת משיח, והוא התחיל לעורר זה הדרך לעשות מהתורות תפילות, שזהו בחינת תהלים.

"אבל עיקר הגמר יהיה בימי משיח, שאז יתחדש הדרך הזה לגמרי, ועל ידי הדרך זה לא נבוש ולא נכלם לעולם, כי איך שהוא נשוב לה' יתברך" (שם).

זוהי תורתו של רבינו הקדוש, תורה שאינה אלא 'מרשם' על מה להתבודד… תורה שהלומד בה מושך אותה בתחנוניו ומקבל אותה מחדש מן השמים בקולות ובברקים, בזעקות ושוועות בשדות וביערות או בכל פינה מוצנעת שבה הוא מתפלל על מה שלמד למשל בעמוד היומי…

במחזור הבא של העמוד היומי נדאג לקבל את הליקוטי מוהר"ן ב"אתערותא דלתתא". נהפוך כל עמוד לשיחה של התבודדות:

"'אהה השם, מתי נזכה לזה? כי כל ימינו פורחים והולכים כצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכחלום יעוף וכו', ואין לנו במה לתפסם ולהחזיקם שיהיו נשארים קיימים לנו שנחיה בהם לנצח, כי אם על ידי תפילה ותחנונים; והעיקר על פי הדרך הקדוש הזה, שהוא ישן וחדש מאד, שהוא 'לעשות מהתורות תפילות'" (עלים לתרופה, שעב).

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support