וכבר מבואר ענין זה כמה פעמים, שאין זה ענוה להיות במוחין דקטנות חס ושלום
(שיחות הר"ן קמ)

יהודי צריך להראות אחרת, אנחנו חושבים לעצמנו. מה כן, לא יודעים, אבל בטוח לא מה שאנחנו עכשיו. הלימוד, התפילה, המצוות, הכל חסר מהתוכן האמיתי שצריך להיות בהם. מחשבות שכאלו נראות די הגיוניות, ואפילו עם מעטה של ענווה. אחרי הכל אנחנו לא משלים את עצמנו. בוודאי שאנחנו חסרים, וגם עבודת ה' שלנו חסרה. לא לזה הקב"ה התכוון.

תאמין בעצמך. אתה חייב!

"מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד לבוא, קטנות שהיה בהם בעצמן" (סוטה דף מח ע"ב). מבארת הגמרא, כי הלימוד והמצוות של צדיקים מסוימים איבדו מאיכותם בשל אותה קטנות, ובשל כך התמעט גם שכרם. מהי אותם קטנות? ביאר רבי נחמן: "שלא האמינו בעצמם" (שיחות הר"ן שם). גם כאן אנו מוצאים את אותה בעיה: הצדיקים יודעים על חסרונותיהם, וממילא הם גם תופסים את עבודתם כמחוסרת. אף על פי כן, הגמרא טוענת שהם יכלו למנוע את החיסרון הזה – על ידי אמונה בעצמם. גם אם בשכל הבינו שמה שהמצוות שהם עושים לא בדיוק חופפות למה שבאמת רצון ה' הוא, היה להם להאמין. להאמין במה? "שהיה להם להאמין בהקדוש-ברוך-הוא שהוא טוב לכל, והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך" (שם).

מה פירוש הדברים?

התורה, ישראל והבורא – אחד

אם טוּב ה' היה דבר הקיים לכשעצמו, ומי שהיה מתעלה ומתקדם היה משיג אותו, אכן יש מקום לטעות זו. אך אם נבין שמלכתחילה מטרת הטוב להתגלות ביחס לכל נברא, נמצא שמה שאני מבין, מה שאני תופס – זה בעצמו רצון ה'. בוודאי שעלינו להגיע להתקדם ולהתעלות, אך השאלה היא, עד אז. האם עד שנגיע לרום המעלות בעצם אין הקב"ה רוצה באמת במעשינו, ורק עלינו להמשיך עד שנגיע למה שהוא רצה, או שמא כבר היום יש רצון בדברים שאני עושה. הפסוק "טוב ה' לכל" (תהלים קמה) חידש שהטוב, שהוא התגלותו של הקב"ה אלינו על ידי המצוות, הוא לכל. מיוחד ומתפרט לכל אחד ואחד בדרגתו הוא. מה שאתה עושה עכשיו, איך שאתה, את זה הקב"ה רוצה ממך. "כי כל הטוב מאתו יתברך, כי אוריתא וישראל וקודשא בריך הוא כולא חד [התורה ישראל והקב"ה כולם אחד], נמצא כשיש בישראל איזה נקודה טובה דהינו איזה מצוה או דבר טוב, זה הטוב הוא אחדות גמור עמו יתברך, כי טוב ה', לכל וכמו שכתוב טעמו וראו כי טוב ה' (תהלים לג), כי כל הטוב שמצא בכל מקום שהוא, הוא הכל ממנו יתברך" (ליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר א, ב). טעמו וראו, בכל מקום שנסתכל ונמצא איזה דבר טוב, גם אם הוא יהיה קטן מאוד עד שיהיה בבחינת 'טעימה' – גם אז נוכל לראות בתוכו את הקשר בינינו ובין הקב"ה. גם אז נוכל לראות את "טוב ה' ".

אנחנו צריכים להאמין

זוהי האמונה שחסרה לאותם צדיקים. גם אחרי כל החסרונות שהם מוצאים בעצמם, רצון ה' עדיין מתייחס אליהם באותה צורה. אסור לחשוב שקיים מצב שהוא שהמצוות שנדרשות ממני הן 'בדיעבד', בשביל להחזיק אותי בינתיים עד שאני אהיה כמו שצריך להיות. לא רק שהמצוות מאבדות את איכותן וממילא את שכרן בעקבות מחשבות כאלו, אלא שהאדם גם רואה את הקשר בינו ובין הקב"ה כדבר מאוד קר ויבש. לא כן הודיע לנו דוד המלך. הקב"ה חושב אחרת מכם. הוא מעריך ומחשיב אתכם. קשה לנו להבין איזה רצון יש לקב"ה בנו, כשאנחנו נראים איך שאנחנו נראים. בשל כך עלינו להאמין – להאמין שהוא באמת רוצה בנו, איך שאנחנו.

מקור גדול של שמחה נוכל לשאוב מדברים אלו. אם אנחנו מסתכלים על התכלית אליה אנחנו צריכים להגיע, יהיה בלתי אפשרי לשמוח במה שאנחנו עושים, בשל הריחוק הגדול ממה שצריך להיות. החיסרון כה מורגש, ואין תחושה של ביטוי ושמחה אמיתית. אבל באמת, גם עכשיו, איך שאנחנו, הקב"ה רוצה וחפץ בנו. הוא חפץ בתורה שלנו, הוא חפץ בתפילה שלנו. גם מה שאנחנו עושים עכשיו מבטא קשר מהותי וקיים, ונוכל להרגיש את הקירבה לקב"ה באותה מידה, ובכך לשמוח תמיד.

תאמין בעצמך!