הצדיק שולט בעולם באמצעות תפילתו, כמו שכתוב: "צדיק מושל יראת אלוקים" (שמואל ב, כג).

בעצם, כל יהודי יכול להגיע לדרגה זו להיות מושל בעולם על ידי התפילה, שכן כתוב: "ועמך כולם צדיקים" (ישעיהו ס). אבל הוא צריך להתגבר קודם כל על שני מכשולים, האחד קודם התפילה, והאחד בשעת התפילה. קודם התפילה מנצנצים בו רגשי גאוה, שכאילו כבר זכה לעבודת התפילה, דבר שמפריע כמובן לשפוך שיחו ותחינתו; ואילו בעת התפילה מופיעים חטאיו ופגמיו, ובעטיים באות לו כל מיני מחשבות זרות, כדי לבלבל את תפילתו.

כך שכדי להתפלל כהוגן, עליו לשכוח את כל מעלותיו ועבודתו, ולבוא לפני ה' כדל וכרש. בד בבד עליו להתרכז רק במחשבות הקדושות של התפלה, מבלי לשים לב כהוא זה לשום ענין ומחשבה אחרת.

ענין זה מרומז בכך שליוסף הצדיק היו שני בנים, מנשה ואפרים. שכן תפילתו המושלת של הצדיק תלויה בשני הכוחות הללו: א. "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי" – לשכוח לחלוטין את כל מעלותיו; ב. להתרכז במחשבות הקדושות של התפילה, שיאירו את חושך המחשבות הזרות שמבלבלות אותו בבחינת "כי הפרני אלוקים בארץ עניי" (בראשית מא).

(עפ"י ליקו"מ ח"א, צז)