שלמות מסוג אחר

י״ד באב תשע״ט

בקרח נאמר "ויקח קרח" – הוא משך והשליך נפשות החוצה. ואילו בצדיקים נאמר "ולוקח נפשות חכם" – הם לוקחים את הנפש פנימה. הם מקבצים את חלקי הטוב שבכל נפשות ישראל ובונים משכן. הצדיקים מקנים לנו הסתכלות נעלה ואמתית, המרוממת אל מעבר לגבולות העצמי והאני, ומדביקה את הרצון בשאיפה האחת לעשות רצון השם ולעלות לפניו נחת רוח.

הגן המתוכנן אמור היה להתפרס על שטח עצום, ולכלול צמחייה מרהיבה. גנן מיוחד הופקד על המלאכה, זרע, שתל והשקה, וכעבור תקופה צמחה הגינה. אך אבוי, התוצאה נוראה, הצמחים אכן נדירים ויקרים, העצים מרשימים, אך התכנון איום ונורא. במקומות מסוימים נראו ערוגות פאר ססגוניות, אך סביבן צרמו לעין קרחות מכוערות וחלקות אדמה נטולות חן.

הגנן אולי ידע לשתול, אך לא הצליח לראות את עבודתו מלמעלה, ולתכנן מראה מושלם של גן. איש מקצוע חדש הובא, ובתושייה מיוחדת הוא הצליח לשוות לגינה מראה חדש, המשלב בתוכו שלימות של פאר ויופי.

* * *

ישנם אנשים בעלי טעם ורגישות מיוחדת לסדר וארגון, ויש שאינם כל כך רגישים לכך. אך בעיני כולם, חוסר סדר וערבוביה, הם התגלמות הכיעור. אף אדם לא ישלם לבעל מלאכה שהוציא מתחת ידיו עבודה שחציה נאה וחציה כעורה. כל דבר מוכרח להיות על מקומו.

כך גם בענייני הנפש. אנשים רגישים מאוד לחוסר שלימות, אצל עצמם ואצל זולתם. די במידה אחת מגונה כשהיא בולטת, כדי להטיל פגם באישיות כולה. חיסרון קטן עלול להטריד את הדעת, ולהשרות על המצליח הגדול עננה של דכדוך. אדם חש הכרח לראות תמונה שלימה ומתקבלת על הדעת.

אך העולם הזה הרי מטבעו חסר שלימות, אין אדם מושלם ואין מציאות נקיה מחסרונות. מה אם כן הפתרון?

שלמות מסוג אחר

דבר שלם אחד קיים בעולם – עשיית רצון השי"ת. זוהי שלימות יהודית, ואין דומה לה בשום מקום אחר.

בשונה מכל סוג אחר של דרישה לשלמות, עם ישראל שואב את שלמותו מעצם היותו נכלל במלך רם ונישא. העובדה שאנו נועדנו להביא להשלמת רצון השם בעולם – זו השלימות שלנו. הצדיקים מציגים בפנינו את תמונת הפאר הנוראה של עם ישראל, ונותנים לנו להציץ ולראות, עד היכן נוגע כל מעשה פעוט כביכול שלנו, איזה חן שורה בכל פעולה שיהודי פועל; תפילה, תורה, או התחזקות באמונה, ואיך בכל מצב אפשר להיות נכלל בקרבת השם ועשיית רצונו יתברך.

בדרך כלל איננו זוכים לחיות עם השלימות הזו. טרדות הקיום ועניני העולם, מצליחים פעמים רבות למנוע אותנו מהעיסוק בגידול האילנות והטיפול הראוי בגן. וכך נוצרים לעיתים חללים וקרחות המסתירים את החן של האדם בעיני עצמו, וגורמים להתרשלותו מהעסק להשגת השלימות.

לכן, זקוק כל אחד מאתנו לגנן, שישיב ויחזק בו את תחושת השלימות והשראת הקדושה. גנן אומן מסוגל לדלג על פני ה'קרחות', החללים הריקים, המניעות, ולכלול את הכל בתמונה מושלמת, של זיכרון תמידי בפאר והחן האמתי השורה על הנפש, מכוח שליחותה הנצחית לתקן עולם במלכות ש-ד-י. עד שבכל מצב, יהיה איך שיהיה, לא יהיה רגע של אובדן חיות וחשק, לא יהיה רגע של ניתוק מהשלימות, תמיד נזדרז תיכף ומיד לעשות תשובה ולדלג לקראת התחלה חדשה. באופן שכזה, נזכה בכל מצב – בין בשעת הצלחה ובין בזמן כישלון – להיות נכללים בקדושה.

זוהי השלימות: במצבי ירידה, בשעה שאדם איננו טלית שכולה תכלת, הרי פתיל אחד פותר ומכשיר את הכל. נקודה אחת של יהדות, כשהיא מצטרפת אל השלמות הכללית, ומתעלה כלפי מעלה בכוחם של הצדיקים – הרי היא מכניסה אותך לפנים.

ובאותו האופן, גם במצבי עליה והצלחה, כשהנפש זוכה להרחבה ועליה, בר דעת אמתי אינו מתפתה לטעות כאילו השלימות היא נכס אישי שלו. תחושת השלימות שלו נובעת ממקום אחר לגמרי – מהשלימות הכללית שזורחת עליו מעצם היותו חלק מהשלמת רצון השם. שלימות שכזו אינה יוצרת קרחות וחללים, ואיננה נגועה בגאווה. זוהי שלימות של ענווה, התאחדות, פאר וחן.

בין חיבור לפירוד

בפרשת השבוע, מספרת התורה על מחלוקתו של קרח. היו לו לקרח שאלות; בית מלא ספרים, טלית שכולה תכלת, אלו הם דברים שלמים לכאורה. מה צורך להם במזוזה קטנה או חוט של ציצית? ולהיפך; מי שאינו בית מלא ספרים, ומי שאינו טלית שכולה תכלת. מה יועילו לו המצוות הקטנות של מזוזה וציצית?

השלמות אודותיה שח קרח, שלימות של גאווה היא, היוצרת קרחות בכרם ישראל. אין זו שלמות הנוגעת לכבוד השם ולהשלמת רצונו יתברך בעולם. זו שלמות שאדם מבקש להשיג לבדו, לעצמו, ובכך הוא גוזר קרחה וכליון על הכלל. עם ישראל בגירסת קרח, הוא עם של גדולים ושלמים, שאינם נדרשים לחפש שלימות מעבר למה שמובן להם. ומאותה סיבה, השאר שאינם כה מושלמים, נחשבים לגמרי מיותרים, אין דרך לרומם ולהפוך גם אותם לחלק מהתגלות כבוד השם.

אך משה אמת ותורתו אמת, ובתורה הקדושה שהביא לנו, מתגלית התמונה המלאה והאמתית, המרכיבה את השלמות היהודית והאמתית בכל דבר. הצדיקים מראים לנו, איך כל פעולה קטנה של יהודי פשוט, מסוגלת לחולל למעלה נוראות ונפלאות, ולגרום גם לאדם הקטן והבלתי שלם, להיות חלק מהשלימות, ומהשגת התכלית.

רבי נחמן מברסלב מאיר לנו את הדרך האמיתית, שנדע שהדבר החשוב ביותר הוא, לזכור שעם ישראל הוא כרם נאה ונפלא, וכל אחד מאתנו אמור להיות חלק מהפאר הזה – בכל מצב! בין בעליה ובין בירידה. בשום מצב איננו נפלטים חלילה מהשלימות הכללית, ותמיד מוטלת עלינו החובה לדלג ולקפוץ מעל החלישות או הגאווה, ולשוב אל עשיית רצון השם בפשטות, בשמחה, ובתחושת שלימות.

בקרח נאמר "ויקח קרח" – הוא משך והשליך נפשות החוצה. ואילו בצדיקים נאמר "ולוקח נפשות חכם" – הם לוקחים את הנפש פנימה. הם מקבצים את חלקי הטוב שבכל נפשות ישראל ובונים משכן. הצדיקים מקנים לנו הסתכלות נעלה ואמתית, המרוממת אל מעבר לגבולות העצמי והאני, ומדביקה את הרצון בשאיפה האחת לעשות רצון השם ולעלות לפניו נחת רוח.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support